קוד: גאולת קרקע בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
גאולת קרקעות נזכרת בתנ"ך בשלושה הקשרים:
א. בפרשת בהר,
ויקרא כה24-34: "
וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם
גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא
גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו
וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ
גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי
גְאֻלָּתוֹ. וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה
גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה
גְאֻלָּתוֹ. וְאִם לֹא
יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא[לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל. וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב
גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא. וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם
גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם. וַאֲשֶׁר
יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם
" (פירוט).
ב. בספר ירמיהו,
ירמיהו לב6-9: "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט
הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ
הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא. וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף
" (פירוט).
ג. במגילת רות,
רות ד1-10: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה
הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. וַיֹּאמֶר
לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם
תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא
יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע[וְאֵדְעָה] כִּי אֵין זוּלָתְךָ
לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי
אֶגְאָל. וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי[קָנִיתָה] לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. וַיֹּאמֶר
הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל
לגאול[לִגְאָל] לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי
גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת
גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל
לִגְאֹל. וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל
הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר
הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ. וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי. וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם
".
נראה שהמשמעות העיקרית של גאולה היא שיחרור משיעבוד. משמעות זו מתאימה גם להקשרים אחרים, כגון: גאולת עבדים, וגאולת עם ישראל מהגלות. בהקשר של קרקע, הגאולה מתייחסת למצב שאדם נאלץ למכור את שדה-האחוזה שלו לאיש זר (למשל כדי לכסות חובות).
א. התורה, בפרשת בהר, מחייבת את קרוב משפחתו לגאול את הקרקע, כלומר, לקנות את הקרקע בחזרה מאותו זר. לא נאמר שהגואל צריך להחזיר את השדה לבעליו המקוריים - העיקר שהשדה יישאר במשפחה. המצווה כנראה מבוססת על תפיסה, שהקרקעות שייכות לא רק לאדם הפרטי אלא גם למשפחתו, לשבט שלו וכו'. כאשר קרקע של המשפחה נמצאת בידי אדם זר, היא כביכול משועבדת, וכאשר הקרוב קונה אותה בחזרה, הוא מחזיר אותה למשפחה וכך משחרר אותה.
ב. אולם בספר ירמיהו, אין כלל איש זר - ירמיהו קונה את השדה ישירות מידי קרוב-משפחתו חנמאל. לכאורה, הקרקע כלל לא היתה משועבדת, ולכן אין מה לדבר על גאולה! אולם אם נדייק, נראה שאכן הכתוב אינו אומר שירמיהו גאל את השדה, נאמר רק " כי לך משפט הגאולה ": אם חנמאל ימכור את השדה לאיש זר, ירמיהו יהיה חייב - על-פי דין תורה - לגאול את השדה, כלומר לקנות את השדה מאותו זר; ולכן, אומר חנמאל לירמיהו, עדיף שתקנה את השדה ישירות ממני, כדי לחסוך לשנינו טירחה מיותרת.
ג. במגילת רות, שתי משמעויות אפשריות: מצד אחד, בועז אומר לגואל "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ
מָכְרָה נָעֳמִי... אִם תִּגְאַל גְּאָל
", כלומר, נעמי כבר מכרה את השדה לאיש זר, והגואל צריך לקנות את השדה מידי אותו זר. אולם בהמשך הוא אומר לו "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה
מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה
", ואומר לזקנים "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן
מִיַּד נָעֳמִי
", כלומר, נעמי לא מכרה את השדה לאיש זר, ובועז קונה את השדה ישירות ממנה.
נראה שיש לפרש מָכְרָה = "מוכרת" או "מתכוונת למכור" (בקמץ קטן, כמו מֹכְרָה). לפי זה, הסיפור דומה לזה של ירמיהו: נעמי נמצאת בקשיים כלכליים ונאלצת להציע את השדה המשפחתי למכירה. אם היא תמכור אותו לאיש זר - הקרוב יתחייב לגאול, ולכן עדיף שהקרוב יקנה את השדה ישירות מיד נעמי. ואכן, הכתוב מדייק ומשתמש בפועל גאל רק בהתחלה - כאשר מדובר על מצב היפותטי שבו נעמי תמכור את השדה לזר; אולם לאחר מכן, כאשר מדובר על קניה בפועל מידי נעמי עצמה, הכתוב משתמש בפועל קנה.
2. אחד החוקרים (Frants Buhl, Some Observations on the Social Institutions of the Israelites)פירש, שמשמעות הפועל גאל היא דווקא קניית השדה מידי קרוב המשפחה, כדי למנוע את קנייתה ע"י אדם זר. לפי זה, ירמיהו אכן גאל את השדה מידי חנמאל, ובועז גאל את השדה מידי רות. וגם בתורה המצוה היא שהקרוב יקנה את השדה ישירות מידי קרוב-משפחתו.
להרחבה ראו: מ. טרופר / לשונות "קנין" ו"גאולה" במגילת רות.