מאיפה היה לחנמאל שדה?

קוד: ביאור:ירמיהו לב7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שנה אחת לפני חורבן ירושלים, אמר ה' לירמיהו, שבן דודו יבוא למכור לו שדה, ועליו לקנות את השדה, כסמל לאמונה שלו בכך שה' ישיב את עם ישראל לארצו:

ירמיהו לב6-7: "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר 'קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת'"

הפסוק מעורר מספר שאלות

חנמאל בן שלום דודך

מניין היה לחנמאל שדה? הרי ירמיהו היה כהן, ירמיהו א1: "מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן"; ומסתבר שגם שלום דודו היה כהן; והכהנים, כמו כל שבט לוי, לא קיבלו נחלה בארץ, דברים יח1: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן"; אם כך, מניין היה לו שדה למכור לירמיהו?

1. ייתכן ששלום לא היה כהן, אלא היה דודו של ירמיהו מצד האם - אחי אמו של ירמיהו; ורק אביו של ירמיהו היה כהן; לסבו של ירמיהו לא היו עוד יורשים, ואמו של ירמיהו היתה היורשת היחידה של אחיה, ולכן ירמיהו היה הגואל - היורש של בן דודו (ע"פ דעת מקרא).

• אולם, הכתוב בפירוש אומר שהשדה היה בענתות, שהיתה אחת מערי הכהנים, יהושע כא18: "...אֶת עֲנָתוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת עַלְמוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ...";

2. בערי הלויים עצמן היו מגרשים, במדבר לה2: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת, וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם"; ייתכן שהשדה של חנמאל היה החלק שלו במגרש שמסביב לענתות.

על-פי התורה, דין היובל חל גם על רכושם של הלויים - ואפילו על הבתים שלהם (למרות שבדרך-כלל דין היובל לא נוהג בערים מוקפות חומה), ויקרא כה32-34: "וְעָרֵי הַלְוִיִּם, בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם, גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם. וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם, וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל; כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בנוסף, נאמר שאסור למכור את השדה במגרש של ערי הלויים, ויקרא כה34: "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר, כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם"; מסתבר שהכוונה, שאסור למכור אותו לצמיתות, למרות שהוא חלק מהעיר (בניגוד לערים אחרות).

בימי הנביאים, בני ישראל זלזלו בחוקי הקרקעות של התורה, ולא קיימו אותן כראוי (ראו מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות), אולם הכהנים והלויים עדיין שמרו על חוקי התורה, וברכוש המעט שלהם - ערי הלוויים - הקפידו שלא למכור קרקע לצמיתות.

לכן, כשחנמאל נאלץ למכור את חלקו במגרש של ענתות, הוא ניסה למכור אותו דווקא לכהן, ודווקא לכהן הקרוב ביותר אליו, בהתאם למשפט הגאולה.