קוד: נחלת ה'= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
הביטוי
נחלת ה' (או
נחלתך או
נחלתי) נזכר בתנ"ך פעמים רבות, במשמעויות שונות.
1. בפסוקים רבים הביטוי מתייחס לארץ ישראל - הארץ הקדושה לה', או להר המוריה - שה' בחר להקים בו את בית מקדשו:
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'; מִקְּדָשׁ ד' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" - ארץ ישראל, שרובה הררית; או הר הבית.
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים, נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" - תן גשם בנדיבות לארץ הקודש; היא נלאה ועייפה מיובש, אבל אתה תכונן ותחזק אותה.
מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים! בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַים לְעִיִּים" - גויים פלשו לארץ הקודש ולהר הקודש.
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ; וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" - עם ישראל טימא את ארץ ישראל בעבירות, וגם להר הבית הכניסו תועבות.
וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עונם וְחַטָּאתָם, עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי; בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי"
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים 'מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה''?" - דוד מבקש מהגבעונים לברך את נחלת ה' - ארץ ישראל - שסבלה מבצורת קשה.
2. ישנם פסוקים שבהם נחלת ה' נזכרת יחד עם עם ישראל, אך עדיין אפשר לפרש שהכוונה לארץ ישראל:
לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ? שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ, שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ" - למען השבטים שנתת להם את ארץ הקודש.
רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ; שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל, יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם" - העם השוכן כמו צאן בארץ הקודש.
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ; וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם" - הושיע את עם ישראל, וברך את ארץ ישראל.
זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ; הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ" - גאלת את שבטי ישראל, ונתת להם את ארץ הקודש ואת הר ציון שאתה שוכן בו.
עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ" - הרשעים מדכאים את עם ישראל והורסים את ארץ ישראל.
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ; לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ" - לשמוח יחד עם עם ישראל וארץ ישראל.
וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם" - ה' מאיים שינטוש את הר הקודש וארץ הקודש, וייתן אותם לאויבים.
קָצַפְתִּי עַל עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ; לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד" - ה' קצף על עם ישראל, וסילק את שכינתו מארץ ישראל ומהר הקודש.
עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי; נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ" (פירוט) - ה' נטש את ארץ ישראל והר הקודש, ונתן את ידידיו בני ישראל ביד אויביהם.
כִּי תשמחי[תִשְׂמְחוּ] כִּי תעלזי[תַעַלְזוּ] שֹׁסֵי נַחֲלָתִי, כִּי תפושי[תָפוּשׁוּ] כְּעֶגְלָה דָשָׁה ותצהלי[וְתִצְהֲלוּ] כָּאֲבִּרִים" - תוכחה לבבל שבזזו את נחלת ה' - ארץ ישראל ועם ישראל.
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ: אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי, יָרַח מִנְחָה; וְאִם בְּנֵי הָאָדָם, אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה', כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר 'לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'" - עם ישראל או ארץ ישראל; ראו חברה וממלכה בהגות המקראית / יהודה אליצור, תשל"ט.
אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'?" - תפגע בעיר חשובה לעם ישראל ובארץ ישראל.
3. אולם ישנם פסוקים שבהם אפשר לפרש את הביטוי נחלת ה' רק על עם ישראל:
וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאֹמַר 'ד' ה'! אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה!'", דברים ט29: "
וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה", מלכים א ח51: "
כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל" (פירוט) - עם ישראל עדיין לא היה בארץ ישראל - ה' רק לא מזמן הוציא אותו ממצרים ביד חזקה.
בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ 'חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם; לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?'"
אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר 'בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל'" - עם ישראל נזכר יחד עם שני עמים אחרים, והוא נקרא כאן "נחלת ה'" (פירוט).
הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר; נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ, עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ" - עם ישראל שאג כאריה וביזה את עובדי ה'. וכן ירמיהו יב9: "
הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי, הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ; לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, הֵתָיוּ לְאָכְלָה"
וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ"
והסיבה היא, שה' הוא מעל החומר, והחיבור שלו לעולם החומר עובר דרך עם ישראל, העם הקורא את שמו בעולם. "אדם מישראל היושב בתוך עמו בקרב עדת ישראל - הריהו מסתפח בנחלת ה'. ורק ישראל לבדו הוא נחלת ה'... לא רק קהל עדת ישראל כולו נחשב לנחלת ה' כי אם כל ציבור ישראלי, כל יחידה ישראלית מוגדרת... מעמד זה קובע מעין שותפות והדדיות בין ה' לבין עם נחלתו... ישראל לבדו הוא נחלת ה'. כך עתה וכך יהיה אפילו באחרית הימים... אמור מעתה: לפי השקפת המקרא, עדת ישראל היא נחלת ה'. עדת ישראל היינו החברה הישראלית המאורגנת, הלגיטימית. ממלכת ישראל החטאה בימי קדם הייתה נחלת ה', מדינת ישראל בהווה הרחוקה מן השלמות היא נחלת ה', מלכות ישראל הנושעת בעתיד תהיה נחלת ה' ואף על פי שכל העמים יתוקנו במלכות שדי, ישראל לבדו יוסיף להיקרא נחלת ה'.
"
(חברה וממלכה בהגות המקראית / יהודה אליצור, תשל"ט).
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם; אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - ה' הוא הנחלה של שבט לוי.
כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם, וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם" (פירוט)
וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד" (פירוט)
שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ"
נָחַלְתִּי עדותיך לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל 'לֹא אוּכַל לגאול[לִגְאָל] לִי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי; גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא אוּכַל [לִגְאָל]'" (פירוט).
הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"