קוד: ביאור:רות ד6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
רות ד3: "וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל: 'חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ, לֶאֱלִימֶלֶךְ, מָכְרָה נָעֳמִי, הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב'
"
רות ד4: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר: קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי, אִם תִּגְאַל - גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל - הַגִּידָה לִּי ואדע[וְאֵדְעָה], כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל, וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר 'אָנֹכִי אֶגְאָל!'
"
בועז הבטיח לרות שיישא אותה לאישה, אבל ציין שיש אדם קרוב יותר שיכול לרצות להתחתן איתה (ראו
יש גואל קרוב ממני); לאחר מכן כינס בועז עשרה מזקני העיר אל השער, וסיפר לאותו קרוב על חלקת השדה של נעמי. הסיפור מעורר מספר שאלות:
א. איך הגיע השדה של אלימלך אל אשתו נעמי, הרי לפי התורה אשה אינה יורשת את בעלה?
ב. בכלל, מדוע בועז החליט לספר לקרוב על השדה הזה? מה זה קשור לנושא?! הרי המטרה של בועז היא לשאת את רות לאשה; אז שיגיד לגואל 'רות רוצה להתחתן, תחליט אם אתה רוצה להתחתן איתה או לא', וזהו; למה צריך להזכיר את השדה?
רק אחרי שהקרוב מסכים לגאול את השדה, עובר בועז לנושא העיקרי שלשמו התכנסו כולם - רות:
רות ד5: "וַיֹּאמֶר בֹּעַז: בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי[קָנִיתָה] לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ
"
רות ד6: "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: לֹא אוּכַל לגאול[לִגְאָל] לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי, גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל
"
הפסוק מעורר שאלות נוספות:
ג. בפסוק 3 נאמר שנעמי כבר מכרה את השדה, וכאן נאמר שהשדה עדיין ביד נעמי! אפשר אמנם לפרש מָכְרָה כמו מֹכְרָה, כלומר: מתכוונת למכור; אולם, אם כך לא ברור מניין ידע בועז שנעמי מתכוונת למכור את השדה? הוא לא דיבר איתה, והדבר לא נזכר בשום מקום לפני כן!
ד. בפסוק 3 נאמר שרק נעמי היא המוכרת, וכאן נאמר שיש לקנות את השדה מיד נעמי וגם מיד רות; אז של מי היה השדה - של נעמי או של רות?
ה. בועז קובע, שכדי לקנות את השדה מיד נעמי, הקרוב צריך כ"עסקת חבילה" גם להתחתן עם רות; בעקבות קביעה זו, הקרוב מחליט לוותר על כל העסקה - הוא לא רוצה להתחתן עם רות, ולכן מוותר גם על השדה. אולם, מניין לקח בועז את התנאי הזה?! לפי התורה בוודאי אין קשר בין גאולת קרקע לבין נישואין עם אלמנה: ישנה מצווה לגאול קרקע של אדם שנאלץ למכור את שדה אחוזתו (ויקרא כה), וישנה מצווה נפרדת להתחתן עם אשת האח שנפטר ללא בנים (דברים כה), אבל אין שום קשר ביניהן - בשום מקום לא נאמר, שמי שרוצה לגאול קרקע של נפטר, צריך גם להתחתן עם האלמנה, או להיפך!
א. האשה אכן אינה יורשת את רכושו של בעלה שנפטר, אולם ישנם חוקים אחרים המבטיחים את זכויותיה. כגון: הכתובה, וכן: "להיות נזונת מן נכסיו, ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה, ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה
"
(
רמב"ם הלכות אישות יב ב). החוק הזה אינו מחייב מן התורה, אלא תקנת חכמים, אולם זה חוק הגיוני, וסביר שהיתה תקנה דומה גם בזמן המקרא.
בדומה לכך כתבו המפרשים:
"אחר שמתו האב ובניו, לקחה נעמיט חלק מן השדה בכתובתה, וגם רות נטלה חלק בכתובתה, והודיע לו תחילה מהחלק של נעמי, שהיא רוצה למכור חצי השדה שלה שיש לה בשדה של אלימלך
"
(מלבי"ם על רות ד3).
"נעמי עמדה למכור את נכסי בעלה למזונות. אמנם משמת אלימלך ירשוהו בניו מחלון וכליון; אבל משמתו הם בלא בנים חזרה הירושה לאלימלך, כי "האב קודם לכל יוצאי ירכו" לירש את בנו או את בתו שמתו
(משנה בבא בתרא ח ב). ברגע שימצא מי שיישא את רות מעין-ייבום... - תעבור אליו הירושה כמייצגו של מחלון, אבל עד אז הנכסים הם בחזקת אלימלך, ושנינו "אלמנה... מוכרת שלא בבית-דין"
(משנה כתובות יא ב). ונעמי הייתה זקוקה למכור למזונות, שהרי התפרנסה מן הלקט, שהייתה מביאה הביתה רות כלתה. אבל בו ברגע שאחד הגואלים יישא את רות, להקים שם מחלון על נחלתו, פוסק כוחה של נעמי למכור את הנחלה
"
(מגילת רות לאור ההלכה / ע"צ מלמד).
ב. כשאדם נושא את אלמנתו של קרובו שנפטר ללא בנים, הוא יורש גם את רכושו: "הכונס את יבמתו, זוכה בנכסי אחיו
"
(משנה יבמות ד ט). אילו בועז היה מספר לקרוב רק על רות, ייתכן שהקרוב היה רוצה לשאת אותה כדי לזכות בשדה בחינם. כך מצוות הייבום והגאולה היו מתקיימות, אולם בועז ורות לא היו זוכים לממש את אהבתם. בועז אהב את רות וידע שגם רות אוהבת אותו, והוא ידע שגם נעמי רוצה לשדך ביניהם, ולכן מינה את עצמו ל"עורך דין" של נעמי, וטען בשמה: "מרשתי מעוניינת למכור את השדה, וזוהי חובתך לקנות אותו"...
ג. בועז לא ידע שנעמי מתכוונת למכור את השדה - אבל מכיוון שהיא היתה רשאית לעשות זאת, הוא טען את הטענה הזאת בשמה ולטובתה (כמו עו"ד טוב).
ד. בועז טען (בשם נעמי) שנעמי ורות הן שותפות בשדה. אמנם פורמלית השדה שייך לנעמי, אבל נעמי שיתפה את השדה עם רות, ואינה מוכנה לתת אותו לאדם אחר, אלא אם כן יסכים לשאת גם את רות.
ה. אכן אין חובה כזאת מן התורה, אולם נעמי ורות יכולות להחליט, שהן יתנו את השדה רק למי שיתחתן עם רות, וכך עשו.
והסיפור עדיין מחכה להסבר טוב יותר...
מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות.
זקני העם = המועצה הראשית של העם, הסנאט, הסנהדרין.
נגד- = לפני העיניים.
ילדים ונחלה - שני הדברים שאדם צריך כדי להנציח את שמו (השוואה לישעיהו נו).
""פן אשחית את נחלתי" - זרעי כמו (תהלים קכז) נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר (דברים כג) לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית " (רש"י)
לעיון נוסף: