קוד: הרשע מעניש את עצמו בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל. יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד" - הרשע חפר בור כדי ללכוד בו אנשים תמימים, ובסופו של דבר נפל לתוכו בעצמו; הבור הוא משל, והנמשל הוא מזימותיו של הרשע לפגוע באחרים, שבסופו של דבר פוגעות בעצמו.
1. מסיבה נפשית: הצדיקים מטבעם לא אוהבים ללכלך את ידיהם במעשי ענישה ונקמה, הם עושים זאת רק כשאין ברירה, ולכן טוב יותר שהרשעים יענישו את עצמם. גם ה', אשר "לעולם חסדו
", מעדיף לעסוק רק בחסד והטבה לעולם; לכן עדיף שהרשעים, שמביאים את הרע לעולם, הם אלה שיתעסקו בהשמדתו.
2. מסיבה תדמיתית: כשהצדיקים מענישים את הרשעים, הדבר עלול לגרום לצופים מבחוץ להאשים אותם בכך שהם מגזימים ("disproportionate reaction"), אך כאשר הרשעים מענישים את עצמם אין מקום להאשמה זו.
כאשר הרשעים מענישים את עצמם, גם צדקתו של ה' גלויה וברורה
יותר:
טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּּּּּּּּּּּּּּּּּּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה" כאשר הרשעים מענישים את עצמם, ה' נודע ומתפרסם בעולם, ואנשים הוגים וחושבים על דרכי הצדק האלהי (מלבי"ם).
תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע, וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ. וְנַפְשִׁי תָּגִיל בָּהּ', תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ" - כשהרשע יילכד ברשת שטמן לאחרים, אני אשמח - לא שמחה לאיד על מפלת הרשע, אלא שמחה על כבוד ה' וישועתו המתגלים בעולם (ראו שמחה לאיד).
וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה"
וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ"
ה'! רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן, יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם, אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם" - אותה אש, שהצרים מבעירים כדי לשרוף אותנו, תאכל את הצרים עצמם.
חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" - אותה חרב, שהרשעים הכינו כדי להרוג את הצדיקים, תחדור לליבם שלהם.
צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" - יש מפרשים שמדובר בצרה שהרשע הביא על הצדיק, והרשע בא תחתיו, במקומו, ונלכד באותה צרה שהוא עצמו הכין (ראו בספר מור והדס מאת הרב יגאל אריאל, פרק ט סעיף 5). אך לענ"ד הפסוק מתייחס לכל צרה, גם לצרה שבאה באופן טבעי, שהצדיק ניצל ממנה והרשע סובל ממנה במקומו (פירוט).
הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד" - לפי הגר"א, הכוונה שה' הופך את כיוון הפעולה של הרשעים, כך שתפגע בהם (פירוט).
חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב" - הרעה עצמה רודפת אחרי הרשעים להעניש אותם, והטוב עצמו משלם שכר לצדיקים.
בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ, וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ" - פשעו של הרשע מכשיל אותו, ולכן הצדיק שמח (פירוט).
חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" - גומץ = בור; החופר בור לאחרים ייפול לתוכו בעצמו.