קוד: שאור= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
שאור נזכר בתנ"ך חמש פעמים. ארבע פעמים בקשר לאיסור אכילת חמץ בפסח:
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם; כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי" (פירוט).
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ".
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".
לֹא תֹּאכַל עָלָיו חָמֵץ; שִׁבְעַת יָמִים תֹאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר".
ועוד פעם אחת בקשר לאיסור הקרבת מנחת חמץ על המזבח:
כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'" (פירוט).
בכל הפסוקים, השאור והחמץ באים יחד. מה הקשר ומה ההבדל ביניהם?
בלשון המקרא, השאור הוא "בצק חמוץ, ששמים בתוך העיסה
והוא חוזר ומחמץ אותה. ויש אומרים, שהמילה גזורה מן השורש שׁאר, משום
שזוהי השארית הנשארת מן הבצק בערֵבה, שמשתמשים בה כדי לחמץ בצק אחר.
"
(דעת מקרא על ויקרא ב11).
גם בלשון ימינו, "מַחְמֶצֶת שְׂאוֹר היא תערובת
חמוצה המוכנסת לעיסה וגורמת לתסיסת הבצק ולתפיחתו... את עיסת המחמצת
מכינים מקמח ומים בלבד. נבגים של שמרי-בר הנמצאים בקמח באופן טבעי מתסיסים
את העיסה. שמרי-הבר והחיידקים גדלים על בסיס תערובת הקמח והמים כשהקמח משמש
להם מזון. לאחר כ-48 שעות השאור מוכן, כשהוא חמוץ מאוד ותוסס
"
(ויקיפדיה,
מחמצת שאור).
מכאן נראה שההבדל בין שאור לבין בצק- חמץ הוא כמותי: בשאור יש מעט קמחים והרבה חיידקים, ובחמץ יש הרבה קמחים ומעט חיידקים. השאור הוא למעשה מושבת-חיידקים, שאפשר לקחת ממנה ולהוסיף לבצק כדי להאיץ את החמצתו.