קוד: ביאור:שמות יב15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות יב15: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם; כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל; מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי
".
-
שבעה ימים החל מיום היציאה ממצרים (15 בחודש הראשון)
תאכלו לחם רק בצורת
מצות (ולא חמץ);
אך כבר
ב תחילת
היום הראשון תשביתו (תבטלו)
מבתיכם כל
שאור (תערובת המשמשת להחמצת בצק);
כי כל מי
שאוכל חמץ בימים אלה,
מהיום הראשון עד היום השביעי, מפר את מצוות ה',
ונפשו נכרתת ונפרדת
מעם ישראל.
בפסוק נזכרו שלוש מצוות: לאכול
מצות, להשבית
שאור, ולא לאכול
חמץ. הטעם למצוות אכילת מצות ולאיסור אכילת חמץ ברור - לזכור את החיפזון של יציאת מצרים. יצאנו משם כל-כך מהר, שנאלצנו לאכול מצות הנאפות במהירות, ולא היה לנו זמן לחכות שהבצק יתפח. הוא גם מזכיר לנו את העבדות שלנו במצרים. כשהיינו עבדים במצרים, לא היה לנו זמן לחכות שהבצק יחמיץ, ולכן מאכלנו העיקרי היה מצות, לחם עוני. כשיצאנו משם נצטוינו לשמור על אותו תפריט בליל היציאה ושבעה ימים אחריו, כדי שנזכור את מוצאנו, מאומה של עבדים עניים, ולא נתגאה בכוחנו
(ראו פסוק 8).
אבל הטעם למצוות השבתת שאור לא ברור - מה הקשר בין שאור לבין חיפזון?
שאור הוא תערובת של קמח ומים שהחמיצה, ומשמשת להתפחת בצקים. הוא אמנם גורם לבצק לתפוח, אבל אין קשר בינו לבין מהירות האפיה - גם אם יש שאור בבית, ואפילו בתוך הבצק, עדיין אפשר לאפות את הבצק במהירות!
גם המילה
תשביתו לא ברורה. הפירוש המקובל ל"תשביתו שאור" הוא שיש להשמיד את החמץ, אבל הפועל המקובל לכך בתנ"ך הוא
תבערו (כמו בלשון ימינו "ביעור חמץ"). הפועל "תשביתו" רומז לעבודה כלשהי שיש "לשבות" ממנה. איזו עבודה בדיוק עושה השאור?
1. המילה
כי רומזת שהמצוה להשבית שאור היא סייג לאיסור אכילת חמץ. איסור אכילת חמץ מזכיר לנו מאיפה באנו. מי שאוכל חמץ בימים האלה, מתנכר למוצא שלו, וכורת את עצמו מעם-ישראל. כיוון שהכריתה הזאת היא עונש חמור מאד, נצטוינו לעשות סייג למצוה ולהרחיק, לא רק את
החמץ האכיל, אלא גם את
השאור הגורם להחמצה. גם בפסוק 19, האיסור להחזיק שאור בבית מנומק בנימוק דומה,
שמות יב19: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם,
כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ
".
2.
המילה
תשביתו
רומזת לאופן שבו מכינים שאור. אנשים אוהבי-טבע בימינו נוהגים להחזיק קערת שאור, ולהשתמש בו להחמצת בצקים. בכל פעם שאופים לחם, הם מוסיפים לבצק מעט מהשאור. השאור מעביר את חיידקי-ההחמצה אל הבצק, ותוך מספר שעות החיידקים גורמים לבצק להחמיץ. לאחר מכן, לוקחים חלק מהבצק שהחמיץ ומעבירים בחזרה לשאור כדי לשמור על כמותו. השאור הוא למעשה מושבה של "עובדים" - חיידקי-החמצה הגדלים ומתרבים ו"מועסקים" בהחמצת בצקים. ייתכן שגם אבותינו נהגו כך. במשך כל השנה, הם החזיקו "מושבת חיידקים" - קערת שאור ביתית, והשתמשו בה להחמצת בצקים. פעם בשנה, לקראת חג הפסח, הם נצטוו
להשבית את המושבה ולהיפטר מהשאור.
3.
השאור מורכב
מהשאריות של הבצק הישן. המצוה להשבית את השאור רומזת גם להתנתקות מהעבר - זריקת השאריות של הבצק שצברנו במצרים, ופתיחת דף חדש ונקי.
שבעת ימים מצות תאכלו: לפי חכמי המשנה, זו אינה מצוה אלא רשות - אם אתם רוצים לאכול מאפה מקמח ומים, אז תאכלו אותו רק בצורת מצות ולא בצורת חמץ. אולם לא חייבים כלל לאכול מאפים - אפשר לאכול כל שבעת הימים רק פירות וירקות. הם הגיעו למסקנה זו מתוך ההקבלה ל
דברים טז8: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה
"
(רש"י). ראו:
דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד.
אך ביום הראשון: לפי הפשט, הכוונה היום הראשון של יציאת מצרים - 15 בניסן. צריך להשבית שאור ביום הראשון, כלומר לדאוג שב-15 בניסן לא יהיה ברשותנו שום שאור. אולם, חז"ל פירשו שאיסור החזקת שאור מתחיל כבר בחצות של יום 14 בניסן - כ-6 שעות לפני כניסת החג: "אך ביום הראשון תשביתו שאור - מערב יום-טוב. וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה. ומצינו מוקדם קרוי ראשון, כמו (איוב טו) "הראשון אדם תולד" - הלפני אדם נולדת. או אינו אלא ראשון של שבעה? ת"ל "לא תשחט על חמץ" - לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים
"
(רש"י ע"פ מכילתא). מדוע? - ראו "
למה איסור חמץ מתחיל מאמצע היום?".
ונכרתה הנפש ההיא: "הנפש ההוא - כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס.
מישראל - שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר? ת"ל במקום אחר
מלפני - בכל מקום שהוא רשותי
"
(רש"י). ראו פסוקים נוספים וביאורים על
עונש כרת.
יש מפרשים שאיסור חמץ נועד גם לאותה שנה של יציאת מצרים, ויש מפרשים שהאיסור התחיל רק מהשנה הבאה. ראו:
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (פירוט)
וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" (פירוט).
וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (פירוט).