קוד: לחם=אישה בתנ"ך
סוג: הפוך
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 8
זהו פירוש דמיוני - אין לקחת אותו ברצינות ואין להיעלב!
יוסף אומר לאשת-פוטיפר שפוטיפר "לא חשך ממני מאומה, כי אם
אותך באשר את אשתו
" (בראשית לט9). אבל המציאות היא שפוטיפר "לא ידע איתו מאומה, כי אם
הלחם אשר הוא אוכל
" (שם 6). מההשוואה בין הפסוקים נראה ש"הלחם אשר הוא אוכל
" הוא כינוי ל"אשתו
" – ע"פ המשוואה שכתובה בכותרת לפרק הזה.
גם רעואל, כהן מדין, אומר אל בנותיו: "ואיו? למה זה עזבתן את האיש? קראן לו
ויאכל לחם!
" (שמות ב20). אבל בפסוק הבא מסופר: "ויואל משה לשבת את האיש, וייתן את
ציפורה בתו למשה
": לא כתוב שרעואל נתן למשה לחם! האם רעואל שיקר?! כמובן שלא: גם
כאן "לחם" הוא כינוי ל"אישה" – ע"פ המשוואה שבכותרת. רעואל הבטיח למשה
"לחם", כלומר אישה, ואכן נתן לו את ציפורה לאישה.
גם במשלי ט 13 מסופר על "אשת כסילות
הומיה
" שמנסה לפתות עוברי-אורח פתיים שיבואו אליה בסתר, והיא אומרת להם "מים גנובים ימתקו,
ולחם סתרים ינעם
" – שוב, לחם הוא כינוי לאישה (פירוט).
לאחר שהוכחנו את המשוואה נשתמש בה כדי להסביר כמה פסוקים קשים בתנ"ך (לא ע"פ רש"י, ח"ו).
[תודה לנתן קלר, שבזכותו 'צונזר' חלק מהסעיף הזה]
נתחיל מדוגמא פשוטה: כתוב בדברים י17 שה' הוא "א-להי האלהים, ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא... אוהב גר לתת לו
לחם ושמלה
": הניגוד זועק: ה' הוא כל-כך גדול גיבור ונורא, וכל מה שהוא יכול להבטיח לגר זה לחם ושמלה?!
בבראשית רבה פרשה ע מסופר על גוי שבא אל ר' אליעזר להתגייר ושאל
אותו בדיוק את השאלה הזאת. ר' אליעזר השיב לו שלחם ושמלה הם דברים חשובים
– אלו הם הצרכים הבסיסיים של האדם (מזון ולבוש), ואפילו יעקב כשברח מעשו
ביקש רק "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש
" (בראשית כח). אבל הגוי לא השתכנע.
הוא הלך לר' יהושע, ור' יהושע אמר לו ש'לחם' הכוונה ללחם הפנים שהיו הכהנים אוכלים בבית המקדש, ו'שמלה' הכוונה לבגדי כהונה, וה' מבטיח לגר שבנותיו יינשאו לכהנים ונכדיו יזכו לאכול מלחם הפנים וללבוש בגדי כהונה. גם אם לא מקבלים את הפירוש – הוא בוודאי יותר 'משכנע' (עבור גויים שרוצים להתגייר) מאשר הפירוש הפשוט של ר' אליעזר...
לפי המשוואה שבכותרת, ניתן להציע פירוש דומה לדבריו של ר' יהושע: ה' ייתן לגר
אישה צנועה שלובשת
שמלה. ההבטחה הזאת היא חשובה מאד, כי קשה מאד למצוא אישה, כמו שכתוב "בזעת אפיך תאכל
לחם
" (בראשית ג19)...
א. כך שמעתי ממו"ר יואב שלוסברג (לפני
שהוא התחתן).
ב. גם חז"ל אמרו 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף', ועכשיו אנחנו מבינים מאיזה פסוק הם למדו את הדברים...
גם בישעיהו ג7 מדברים על אדם שאומר: "לא אהיה חובש! ובביתי אין
לחם ואין שמלה! לא תשימוני קצין עם!
". גם שם ייתכן שהכוונה היא: "אין לי אישה ולכן גם אין לי שמלות בארון" (אבל אני לא יודע מה זה קשור ל"חובש
" ול"קצין עם
").
יעקב מברך את אשר (בראשית מט20) "מאשר שמנה
לחמו, והוא ייתן מעדני מלך
",
ומשה מברך אותו (דברים לג24): "ברוך מבנים אשר, יהי רצוי אחיו, וטובל בשמן רגלו
".
לפי המשוואה שבכותרת נראה ששניהם התכוונו לאותו דבר: יעקב בירך את
שבט אשר שיהיו בו בנות שמנות ויפות, שראויות להינשא למלכים; ומשה המשיך את
הרעיון, ואמר שכל הבנים בישראל יברכו אותו וכל אחיו השבטים ירצו בו --
בגלל הבנות היפות שיהיו בו...
פירוש דומה מצאנו בדברי רש"י (בדברים), שבשבט אשר היו בנות יפות, שהיו נישאות לכהנים גדולים שנמשחים בשמן, וייתכן שזו המשמעות של "וטובל בשמן רגלו
"
איש חכם מאד" (שמ"ב יג3) – וזה כינוי עם משמעות חיובית בד"כ כשרוצים להגיד על מישהו שהוא חכם-להרע קוראים לו "ערום", כמו "
" (בראשית ג1)! כדי להעריך טוב יותר את דמותו של יונדב, נשים לב שאמנון לא קיים את עצתו במדוייק:והנחש היה ערום מכל חית השדה...
יונדב יעץ לו להגיד "תבוא נא תמר אחותי ותברני
לחם
" (שם 5).
אבל אמנון אמר "תבוא נא תמר אחותי ותלבב לעיניי
שתי לביבות
" (שם 6).
ההסבר הוא, שיונדב באמת היה
איש חכם מאד, והוא ידע ש
תמר אוהבת את אמנון, ולכן יעץ לאמנון שיבקש "ותברני לחם
" – שתהיה לי לאישה! אם אמנון היה עושה את זה – היא היתה מסכימה והם
היו חיים באושר; אבל אמנון לא הכיר את המשוואה שבכותרת, וחשב שהכוונה ללחם
אמיתי, ואמר לעצמו: "רגע, למה לי לבקש לחם? אני אבקש
לביבות
– זה יותר טעים!" וזה מה שגרם לכל הצרות...
בירמיהו טז 2 כתוב שה' אומר לירמיהו: "לא תיקח לך אישה...
".למה ה' אסר על ירמיהו לקחת אישה? אפשר להבין את זה ע"פ דברי ירמיהו (יא 19-18): "וה' הודיעני ואדעה, אז הראיתני מעלליהם: ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות:
נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים, ושמו לא ייזכר עוד
": נראה מכאן שאויביו של ירמיהו זממו להרוג אותו, אבל הם אמרו את המזימה שלהם בלשון סתרים: "נשחיתה עץ בלחמו
". 'עץ' הוא כנראה כינוי לירמיהו
(כמו שנאמר (ירמיהו יז 7) "
" ובאותו זמן ירמיהו היה הגבר היחיד שבטח בה' (ע' ירמיהו ה)), ו'לחמו'
הוא כינוי לאישה שרצו 'לשדך' לו כדי שתשחית ותחסל אותו בסתר! אבל ה' גילה
לירמיהו את המזימה ואמר לו (ירמיהו טז 2) "
ברוך הגבר אשר יבטח בה'... והיה כ
עץ שתול על מים...
לא תיקח לך אישה...
" וכך ירמיהו ניצל ממוות.
על כל אלה אפשר להגיד את הפסוק בדברים ח 3: "כי לא על
הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם
"!
הפסוק זה מתאים במיוחד לשמעון בן עזאי, שלא לקח אישה כי
רצה לעסוק בתורה. לפי הפסוק, מי שעוסק ב"מוצא פי ה'" (בתורה) לא צריך
"לחם" – לא צריך אישה.
בפסח מתנזרים מלחם במשך 7 ימים - כנגד 7 ימי התנזרות בין איש לאשה בימי הנדה.