סכלות יקרה

קוד: ביאור:קהלת י1 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

אדם שעוסק רוב זמנו בחכמה - האם הוא יכול להרשות לעצמו להתעסק מדי פעם בשטויות?

על-פי קהלת:
קהלת י1: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט"

זבובי מוות
= זבובים מתים;

יבאיש = יעלה ריח רע;

יַבִּיעַ = יעלה בועות של ריקבון;

שמן רוקח = שמן שנרקח במיוחד לצורך רפואי או לריח טוב;

זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח = כשזבובים מתים, אם אפילו אחד מהם נופל לתוך שמן רוקח, הוא גורם לו להסריח ולהירקב, והורס את כולו.

הזבובים הללו הם משל לדבר קטן שהורס דבר גדול וחשוב: "כגון בימי החורף, שאין בזבובין כח והם קרובים למות... אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים - הוא מבאישו והוא מעלה קצף... ונראה בו כמין אבעבועות... הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב." (רש"י).

יקר = כבֵד;

יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט = סכלות מעטה וקטנה עשויה להיות כבדה ומשפיעה יותר מחכמה רבה ומכבוד רב.

כמו זבוב מת אחד שהורס קערה שלמה של שמן יקר, כך מעשה שטות אחד עשוי להרוס חכמה וכבוד שאדם חכם צבר במשך כל החיים. (ע"פ דעת מקרא).

הפסוק מדבר על חכמה ועל סכלות, אבל חז"ל פירשו אותו בפרט על עבירות ועל מצוות: "הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות, ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה, נמצאת סכלות זה, שהוא דבר מועט, יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו, שהרי הכריע את כולם." (רש"י, וכן רשב"ם).

פירוש זה מתאים לפסוק הקודם (קהלת ט18): "...וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה".

פירושים נוספים

המסר העולה מהפסוק הקודם ומהפסוק שלנו הוא " מעט מן החושך דוחה הרבה מן האור" - מעט רע הורס הרבה טוב;
  • זה מנוגד למשפט הידוע "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", שנמצא גם בפירוש ספר התניא על פסוק אחר בספר קהלת - קהלת ב13: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" (פירוט).
לפיכך אפשר לפרש את פסוקנו באופן אחר:

יקר = נכבד וחשוב;

יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט = לפעמים, מעט שטות יכולה להיות חשובה ונכבדה יותר מכל החכמה והכבוד של האדם, כי השטות פותחת את מעיינות היצירתיות שבאדם וגורמת לו לקבל רעיונות חדשים ולראות דברים מוכרים בצורה מקורית; וכידוע, הרבה תגליות מדעיות חשובות התגלו בטעות (ע"פ הרב קוק, אורות הקודש סא).

אולם לפי זה לא ברור איך לפרש את המשל " זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח ":

  • אולי יש לפרש את המילה יַבִּיעַ מהשורש נבע - אולי בגופם של זבובי מוות מבאישים ישנו חומר שיכול לתרום לאיכותו של שמן רוקח (לא ניסיתי...); כך גם מעט סכלות תורמת לאיכותה של החכמה.
  • ואולי יש לפרש את המילה יַבִּיעַ במשמעות של דיבר וחיווה - אולי הכוונה, שכאשר זבובים מרחפים מעל מקום מסויים, הדבר מלמד שיש שם גויה (שהרי אלו זבובי מוות, זבובים שאוהבים גויות), ועל הגויה היה מקובל לשים שמן רוקח, כמו שנאמר למשל על אסא מלך יהודה: דברי הימים ב טז14: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה, וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד": אם כך, זבובי מוות מבאישים כאילו מביעים ואומרים שבמקום שהם נמצאים בו יש שמן רוקח; כך גם הסכלות מלמדת על חכמה שמסתתרת מאחריה.

תגובות