קוד: ביאור:רות א14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ"
דבקות של אדם באדם אחר היא בדרך-כלל תופעה שלילית (ראו
ודבק באשתו); האידיאל של התורה הוא דבקות בה' בלבד - "ובו תדבק
". אך במקרה שלנו, הדבקות של רות בנעמי היא הקדמה הכרחית לדבקות בה': מכיוון שרות היא מואביה, היא אינה מכירה את ה' ואינה
יכולה לדבוק בו באופן ישיר; הדרך היחידה שבה היא יכולה להתקרב אל ה' היא
על-ידי דבקות בבת-ישראל, שמייצגת עבורה את ה', כפי שהיא אומרת בהמשך
(רות א16): "עמך - עמי, ואלהייך - אלהיי
".