לענות או לא לענות? - סיכום הדעות

קוד: ביאור:משלי כו4 בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כו4: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה".

כשאתה מתווכח עם כסיל (השונא חכמה), אל תענה לו כמו איוולתו, בנימוקים טיפשיים ורדודים כמו שלו היורדים לפסים אישיים, כדי שלא תהיה שוה לו - שלא תיכנס לויכוח אישי בסגנון "‎אתה טיפש!" " גם אתה! ".

משלי כו5: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו".

- אולם, ענה לכסיל כאשר הוא אומר את דברי איוולתו, כשהוא אומר דברים שטחיים הנשמעים כדברי חכמה, ענה לו בנימוקים חכמים והגיוניים הסותרים את טענותיו, כדי שלא יחשוב שהוא חכם והצליח לטעון טענה שאין לה תשובה.

דקויות

לא תמיד צריך "לנצח" בויכוח; יש מקרים שבהם עדיף "להיכנע". כך ניתן ללמוד מהפסוק שלנו.

אולם באופן מפתיע, הפסוק הבא אומר בדיוק הפוך, והסיבה היא שיש מקרים שונים - יש מקרים שבהם דווקא כן צריך "לנצח".

באילו מקרים בדיוק?

1. תלוי בסוג הטענות

בפסוק השני נאמר "ענה כסיל כאולתו, פן יהיה חכם בעיניו": כאשר הטענות של הכסיל מתמקדות ב"חכמה", כלומר, הוא מביא נימוקים (שגויים), צריך לענות לו, כדי שיידע שהנימוקים שלו אויליים, ולא יחשוב שהוא חכם.

פירושים דומים:

• "הא - במילי דעלמא, הא - בדברי תורה" (תלמוד בבלי, שבת ל:): אל תען כסיל כשהוא מדבר על ענייני העולם הזה, ענה כסיל - כשהוא טוען טענות בדברי תורה. בתלמוד שם הביאו דוגמה: כשטיפש אחד לגלג על אחד הרבנים ואמר לו "אתה ממזר - אני באתי על אמא שלך", הרב לא ענה לו כלל; אך כשטיפש אחר לגלג על רב אחר בזמן דרשתו, והביא פסוק כדי לסתור את דרשתו, הרב ענה לו בנימוק הגיוני.  באופן דומה פירשו גם רש"י, רלב"ג ומצודות על פסוקנו.
  
• "השאלה תלויה באם בא עם עובדות שקריות שאינן ניתנות להכחשה, או עם טיעונים הגיוניים... ויכוח "דרך דברי עולם" הוא ויכוח בו... את העובדות מפרש וממציא האויל לפי כסילותו... עליו אמר שלמה המלך " אל תען כסיל כאיוולתו ". ויכוח "דרך דברי תורה" הוא ויכוח בו באים ללמוד ולהבין, לשמור ולעשות ולקיים... עליו אמר החכם מכל אדם " ענה כסיל כאיוולתו " כי הוא יתרחק ממנה ויחכים" (ווטו1 ב"עצור כאן חושבים").

2. תלוי בסוג הכסיל

הפסוק הראשון חותם סדרה של ארבעה משלים, שמדברים על כסיל בדרגה נמוכה במיוחד: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.   כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא (לוֹ) תָבֹא.   שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר - וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים.   אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ - פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה."

הכסיל הזה נמשל לצומח (פסוק 1), לעוף (פסוק 2), ולבהמה (פסוק 3); אף אחד לא מעלה בדעתו להתייחס אליו ברצינות, ולכן אין טעם להתווכח איתו, כי מי שיתווכח איתו, יאבד את כבודו, ייחשב לאדם שרמתו נמוכה כמוהו.

הפסוק השני מתחיל סדרה של מספר משלים, שמדברים על כסיל בדרגה קצת יותר גבוהה, המתחזה לחכם: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ - פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.   מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל.   דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ - וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.   כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה - כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.   חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר - וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.   רַב מְחוֹלֵל כֹּל - וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים.   כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ - כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.   רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ."

הכסיל הזה לא פועל בעצמו - הוא פועל בשליחותו של איש אחר - איש חמס, ששם בפיו דברים הנשמעים משכנעים; הוא משתמש במשלים - אמנם, צולעים ומכוערים, ובכל-זאת נשמעים כדברי חכמה. כסיל כזה עלול להיחשב לחכם בעיניו או בעיני הסביבה, ולכן חשוב לענות לו ולסתור את טענותיו.

3. תלוי בזמן ובמצב

צריך לענות לכסיל כשהוא אומר דברי איוולת, כדי שלא יחשוב שהוא חכם; אבל יש לענות לו בטיעונים חכמים ומנומקים, לא בטיעונים טיפשיים כמו הטיעונים שבהם הוא משתמש, כדי שלא לרדת לרמה שלו. 

פירושים דומים:

• ראו בפירוש "דעת מקרא".
• "אל תענה לכסיל באופן שתשוה לו גם אתה, אלא ענה לו באופן שיבין ששאלתו באה מסכלותו, פן יהיה חכם בעניו. דוגמה? בבקשה. אדם מגדף, אל תתפתה לגדף כמותו. אלא אמור לו, לא ארד לרמה כשלך לגדף אנשים ברחוב..." (ely2 ב"עצור כאן חושבים").

פירוש הפוך:

"תענהו על אופן שלא ידמה לו שהוא חכם אחר שלא מצאת מענה, ועל אופן זה תענהו בדברים קלים, כי עיקר הכונה להראות שהוא כסיל, ולא תענהו בדברים חריפים להראות חכמתך" (מלבי"ם).

4. תלוי בווליום

הפסוק הראשון - "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשוה לו גם אתה" - מתייחס לכסיל שצועק ולא סותם את הפה, והדרך היחידה לענות לו היא לצעוק יותר חזק. ב"תחרות" של צעקות מסוג זה, הנוכחים לא מצליחים להבין את תוכן הדברים, אלא רק שיש כאן שני אנשים שווים שצועקים זה על זה.

הפסוק השני - "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו" - מתייחס לכסיל שמדבר בדרך-ארץ, אומר משפט או שניים (טיפשיים) ומפסיק. לכסיל כזה אפשר לענות בנחת, והדברים יישמעו, וגם אם הכסיל לא ישתכנע, הוא לפחות לא יהיה חכם בעיניו.

רעיון דומה נמצא ב קהלת ט17: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" - דברים של חכמים שנאמרים בנחת, נשמעים ומתקבלים על הדעת יותר מאשר זעקה של אדם שצריך להרים את קולו כדי למשול, להתגבר על צעקותיהם של הכסילים.

5. כל מקרה לגופו

ייתכן שהכתוב כלל לא התכוון לתת לנו הנחיה מדוייקת, מתי לענות ומתי לא. אי אפשר לתת הנחיה מדוייקת שמתאימה לכל המצבים. שני הפסוקים הללו באו רק להפנות את תשומת ליבנו ליתרון ולחיסרון של כל אחת מדרכי התגובה: אם עונים לכסיל - הוא לא יהיה חכם בעיניו אבל אנשים אחרים יחשבו שאנחנו שווים, ואם לא עונים - אנשים לא ישוו בינינו אבל הכסיל יהיה חכם בעיניו. כשהאדם מודע לכך שלכל דרך יש יתרון וחיסרון, הוא לומד, מתוך ניסיון החיים שלו, מתי כדאי לענות ומתי עדיף שלא לענות.

רעיון זה יכול להסביר פסוקים רבים אחרים בספר משלי, הנראים כסותרים זה את זה, אך למעשה מציגים שני היבטים של אותו נושא: "בדרך של הבאת דבר והיפוכו, מצליח הכותב להמם את הקורא, ולאלץ אותו לחשוב ולהבין את הרעיון הטמון בדברים. הבאת הדברים לידי אבסורד מאלצת את השומע לחפש את ההגיון בדברים, לנסות ולהבחין לאיזה תחום מתייחס כל משפט" (פרופ' יהודה אייזנברג, ענה כסיל כאיוולתו).

לשם המחשה נשתמש בספר עצות מודרני - "300 עצות כדי שלא יעבדו עליכם" (ערכה טל שינפלד, בהוצאת אורנית 2005). בין השאר, מופיעות בו העצות הבאות:

• "דעו כי מבחינת עלויות, הוראות הקבע דרך הבנק יקרות יותר, מבחינת העמלות הנגבות, מאשר הוראות קבע דרך חברות האשראי" (פרק "בנק ופיננסים", עמ' 63).
• "השתדלו תמיד לשלם בהוראת קבע, ולא באשראי, מהסיבה הפשוטה שחיוב אשראי קשה לבטל כך סתם ואילו הוראת קבע מתבטלת על-ידי טלפון אחד לבנק" (פרק "מנויים", עמ' 97).

שתי העצות, לכאורה, סותרות זו את זו, אבל שתיהן נכונות, לכל דרך תשלום יש יתרון וחיסרון, וכאשר האדם מודע לכך, הוא יכול להחליט בכל מקרה לגופו איזה יתרון חשוב לו יותר.