קוד: ביאור:משלי ב20 בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
דבר דומה קרה לאמורא רבה בר-בר-חנה. בן דודו, האמורא רב, אמר לו שהוא צריך לנהוג לפי הפסוק:
משלי ב20: "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר
"
נקרא את הסיפור כולו (תלמוד בבלי בבא מציעא פג.; תרגום לעברית עם תוספות):
כפיצוי על הנזק, לקח רבב"ח את גלימותיהם.
באו הסבלים ואמרו לרב. אמר הרב לרבב"ח: החזר להם את גלימותיהם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי מגיע לי פיצוי!
אמר לו רב: כן, "למען תלך בדרך טובים
".
אמרו הסבלים: אנחנו עניים, עבדנו כל היום, אנחנו רעבים ואין לנו מה לאכול.
אמר רב: שלם להם את שכרם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי הם לא עשו את העבודה!
אמר לו רב: כן, "וארחות צדיקים תשמור
".
"מזימה תשמור עליך, תבונה תנצרכה. להצילך
מדרך רע... העוזבים
אורחות יושר ללכת
בדרכי חושך... אשר
אורחותיהם עקשים ונלוזים
במעגלותם... להצילך מאישה זרה... כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים
מעגלותיה. כל באיה לא ישובון ולא ישיגו
אורחות חיים
" (פירוט);
גם בפסוק 20 נזכרו מושגים דומים - דרכים וארחות: "למען תלך
בדרך טובים,
וארחות צדיקים תשמר
": אחרי שהאדם ניצל מדרכיהם של האנשים הרעים, הוא יכול להתקדם הלאה
וללכת
בדרך של אנשים
טובים,
ובארחותיהם של
צדיקים:
רב, שהכיר את רבה בר-בר-חנה, כנראה ידע שזוהי דרכו בחיים - הוא אדם שהולך
בדרך טובים ובארחות צדיקים, וכדי להמשיך ללכת בדרכים אלו, צריך לפעמים
לוותר:
וכל המתבונן בפסק דינו של רב, יתנוצץ נגד עיניו הגרעין הפנימי של מוסר היהדות, 'השכלת הלב', ובזה נבדלת תרבותנו מתרבות האומות. בו בזמן שמגמת היהדות היתה להשריש רגשות טבעיים של אהבה ורחמים, תרבות האומות עושה הכל על-פי השכל הקר שבמוח, והחכם אמר 'בחשוב המוח - תחדול דפיקת הלב'. אולם מוסר היהדות מדבר אל הלב, ומצווה לפעמים לעשות מעשים מנוגדים להגיון, כמו בנידון שלנו... למען תלך בדרך טובים... - זהו הדרך המוביל לתיקון המידות ולהשגת הטוב הנעלה" (הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" על משלי ב כ).
רב דייק מלשון הכתוב בדרך טובים, משמע דהטובים יש להם דרך אחרת שלא כשאר בני אדם, וכן אומרו ואורחות צדיקים תשמור, משמע שהצדיקים יש להם אורחות אחרים, רק ששלמה המלך ע"ה הזהיר דכל בני ישראל ראוי גם כן שילכו בדרך טובים ואורחות צדיקים ישמרו, ומזה הוציא רב דתלמידי חכמים וצדיקי הדור מחויבים על פי דין תורה לעשות לפנים משורת הדין שאצלם לפנים משורת הדין, הוא דין גמור, עיין שם שמבאר הגמרא דאמר ליה 'דינא הכי?'" (הרב פתחיה מנקין, נחלת אבות ב ה בשם שו"ת עצי ברושים נג).
2. "למחול ההיזק הוא
דרך הטובים,
המיטיבים לבריות לעשות להם טובות, ואף שנתחייבו בדין - ימחלו להם; אבל
לשלם אגרא [שכר], אף שלא עשו כלום אלא שהזיקו, זה אינו אפילו דרך הטובים
לעשות, לכן אמר שזהו
ארחות צדיקים - לתת להם משלו, אף שהם נתחייבו ליתן
לו מן הדין
" (הגאון מווילנה).
3. "הדרך הוא הגדול,
והארחות הן הקטנות שהולכות מעיר לכפר... על-ידי שקידת החכמה
תלך בדרך הקבוע המיוחד
לטובים לעשות טוב עם רעיהם... וגם
תשמור הארחות הפרטיים שהולכים בהם
צדיקים
העושים צדק לפנים משורת הדין בעניינים פרטיים לפי העניין... העניין השני
[לשלם להם משכורת] הוא האורח הפרטי של הצדק לפי העניין, שהיו עניים
" (מלבי"ם)
רק בתיעוד יש "דרך טובים וארחות צדיקים". אנחנו חיים בעולם בו כל ילד, כבר בילדותו, לומד כי שקר הוא אמצעי יעיל. למעשה, החברה מציגה לפני כל אדם "אתגר", למכור בהצלחה "שקר אלגנטי" מושלם. לכן ישנם "רעבים" המחפשים אוכל בפחי אשפה. לכן הפוליטיקאים "מתחרים על שקרים" אחד בשני, ונאלצים לצאת ל"מלחמות דמים".