קוד: ביאור:משלי ד15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
לפעמים אדם נמצא בחברה של אנשים רעים, והוא מרגיש לחץ חברתי גדול מאד להיות כמותם כדי שלא יזלזלו בו. ספר משלי מלמד שיש להתנגד ללחץ החברתי, גם אם הדבר יגרום לאדם להיראות משוגע:
משלי ד14-15: "בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא, ואַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים. פְּרָעֵהוּ, אַל תַּעֲבָר בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו, וַעֲבּוֹר.
"
תאשר = תלך בדרך. דרך היא גם אורח-חיים או אופן-התנהגות.
הפסוק פונה לאדם שפוגש בדרכו, או באורח חייו, אנשים רעים ורשעים. ההימצאות בחברתם של רשעים יוצרת לחץ חברתי, והחכם קורא לאדם שלא להיכנע ללחץ הזה:
פרע = פרק עול. בפסוק שלנו הכוונה ללחץ החברתי, שהוא כמו עול המונח על האדם וכופה עליו להתנהג בניגוד להשקפותיו.
עבר = נע דרך מקום באופן ארעי, במטרה להגיע למקום אחר.
פרעהו, אל תעבור בו = פרוץ בכל הכוח את הלחץ החברתי; אל תעבור במסלולם של הרשעים אפילו באופן זמני, כדי שלא תתפתה להצטרף אליהם.
שטיה = סטיה שהיא גם שטות ושיגעון.
שטה מעליו = כדי לסטות ולסור מדרכם של הרשעים, ייתכן שתצטרך אפילו להתנהג בצורה שתיראה להם כמו שטות ושיגעון. כך אמרו חז"ל בכמה מקומות:
ומוטב שאקרא שוטה כל ימי, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עקביא בן מהללאל, משנה עדיות ה ו).
יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר... הוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך. לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה, ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו; ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין, ואל תימנע מלעשות המצוה. וכן אמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. וכן הוא אומר לענין הבושה, שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך. על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש..." (טור אורח חיים א).
אם יושב בין חבורת אנשים שמדברים דיבורים האסורים, ואין לו דרך לצאת מחברתם. וכשיישב וישתוק ידמה בעיניהם כמשוגע, בכל זאת וודאי שאסור לדבר דיבורים האסורים איתם. ועל זה אמרו חז"ל מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום. ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה ליבו נכון ובטוח שיקבל על זה שכר ראוי משמיים. כי לפום צערא אגרא. לפי הצער - השכר. וככל שמצטער יותר לקיים מצוה, כך מקבל יותר שכר." (חפץ חיים - הלכות לשון הרע א ז).
וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים, וְלֹא אֵבוֹשׁ" (פירוט).
על-פי רבי אושעיא, הפסוק שלנו הוא המקור לאיסורי "שניות" - איסורים על יחסי מין עם נשים קרובות-רחוקות, שלא נאסרו בפירוש בתורה
(בבלי יבמות כא.). ישנן כמה דרכים לפרש דרשה זו: