קוד: פרע= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
שער פרוע = שער משוחרר לגדול ללא מעצורים, או שער גלוי:
וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ; כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם" - שער פרוע הוא שער משולח, שער שמשחררים אותו לגדול בלי הגבלה; הכהנים לא יגלחו את ראשם לגמרי, אך גם לא יגדלו שער "פרע", אלא יסתפרו כך שהשער שלהם יהיה בגודל ממוצע.
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים - אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם" - גם בתורה נאסר על הכהן הגדול לשחרר את שערו ולתת לו לגדול "בפראות".
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אַל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו: 'רָאשֵׁיכֶם אֶל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ...'" - משה אסר על אהרן ובניו להתאבל; פריעת שער (=גידול שער ללא הגבלה) הוא מנהג אבלוּת ידוע המקובל גם היום.
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" - גם כאן זהו מנהג אבלות.
כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ; עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לה' קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֵת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֶת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים" - כאן, ע"פ חז"ל "פריעת הראש" משמעה הסרת כיסוי-הראש המגביל את השער, במטרה לבזות את האישה ולהראות לכולם שהיא אינה צנועה.
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻע הוּא, כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" אהרן, שעשה את העגל, גרם לעם "להתפרע", לפרוק מעליהם את עול המצוות ולהתנהג בצורה חסרת-מעצורים (ראו שמצ).
פְּרָעֵהוּ, אַל תַּעֲבָר בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבּוֹר!" - פרוק את עול הלחץ החברתי הלוחץ עליך להצטרף לרשעים (פירוט).
בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם, וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" - כשאין נביא הרואה חזונות, האנשים מתנהגים בצורה פרועה ופורקים עול (פירוט).
בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם - בָּרֲכוּ ה'" - בזמן שרוב בני-ישראל פרקו מעליהם את עול השירות בצבא ולא רצו לבוא למלחמה, יש לברך את ה' על כך שלפחות חלק מהעם התנדב (ההתנדבות לבוא למלחמה היא אחד הנושאים המרכזיים בשירת דבורה).
אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי, לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם; כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ, נְאֻם ד' ה'" - לא אפרוק את העול שאני רוצה לתת עליכם (והמפרשים פירשו: לא אבטל את הגזירה).
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם 'לָמָּה, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו? לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם!'" - פרעה חושש, שדיבוריהם של משה ואהרן על שיחרור יגרמו לבני-ישראל "להתפרע", כלומר - לפרוק מעליהם את עול עבודתם, ולהתנהג כבני חורין.
כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בה'" - אין הכוונה שאחז פטפט והרעיש בשיעורי תנ"ך והפריע למורים ללמד, אלא שהוא התיר את כל העבירות, פרץ את כל הגבולות וגרם לבני ישראל "להתפרע".
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדַּם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; מִדָּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב" - ה' ייקח את דמם ובשרם של האויבים, כנקמה על דם חללי-ישראל ושבוייהם שהם שפכו, וכנקמה על התנהגותם הפרועה וחסרת-המעצורים כאויבי-ישראל (ראו רש"י). ואולי גם:
בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם - בָּרֲכוּ ה'" - כשהאויבים הרגו בפראות את עם ישראל, יש לברך את המתנדבים להגן על ישראל.