קוד: ביאור:משלי ה15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ה15: "שְׁתֵה מַיִם
מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ
"
ניתן לפרש פסוק זה בכמה רבדים:
1. ברובד המילולי, הפסוק מדבר על מקורות מים - משאב חשוב במיוחד באזורנו, שעורר
מלחמות ומאבקים רבים מימי קדם ועד היום הזה (ראו למשל בראשית פרקים כא, כו
- מאבקים בין אבותינו אברהם ויצחק לבין הפלשתים על בארות המים בנגב).
הפסוק ממליץ לאדם, שישקיע בעיקר בפיתוח מקורות המים ששייכים לו, ולא ינסה
להילחם עם אחרים ולגזול את מקורות המים שלהם.
2. על-פי ההקשר, הפסוק מדבר על נשים, והוא מלמד את האדם שלא ללכת אחרי נשים
זרות, אלא להיצמד רק לאשתו
(מצודת דוד). מי שרוצה שתהיה לו
המשכיות, צריך להשקיע את כל האנרגיה שלו בשמירת יציבות המשפחה, ולכן עליו
לחפש את כל הדברים שהוא רוצה רק אצל אשתו, ולא לבזבז אנרגיה
בחיפוש אחרי "האישה המושלמת" (מושג לא מציאותי). רעיון זה נזכר בפירוש בהמשך הקטע,
משלי ה18: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ
" (פירוט).
3. האישה הזרה בספר משלי היא משל לתאוות הגוף, או לעבודת אלילים; לפי זה, הפסוק מלמד את האדם שלא ללכת אחרי יצרים גופניים או רוחניים, אלא להשקיע בכוחות היצירה המיוחדים לו. מי שרוצה להגיע להישגים משמעותיים, צריך להשקיע את רוב האנרגיה שלו בפיתוח כישרונותיו הייחודיים ולא ברדיפה אחרי תאוות.
4. ורבי מאיר פירש, שהעיקרון נכון גם בתוך עולם התורה: "אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי, אלא לך אצל חכם ולמוד תורה,
ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה. שנאמר:
שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך
"
(רבי מאיר,
אבות דרבי נתן ג ו, ודומה לזה
מדרש משלי).
מכיוון שהתורה היא אינסופית, וממילא אין אפשרות שהאדם ילמד את כולה, אין טעם שיתפזר ויחפש בלי סוף; עדיף שילמד אצל המורה הקרוב אליו יותר - בין במיקום גיאוגרפי, בין בזרם אידיאולוגי, ובין בשיטת הלימוד. בדרך זו משיגים את ההתקדמות הגדולה ביותר עבור אותה מידה של השקעה.
משלי
ה16: "יָפוּצוּ
מַעְיְנֹתֶיךָ
חוּצָה, בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי
מָיִם
"
אפשר לפרש את הפסוק בהתאם לארבעת הדרכים שבהן פירשנו את הפסוק הקודם:
1. כשתשקיע בפיתוח מקורות המים שלך, תוכל אף לייצא מים לאחרים, ולא תצטרך להיאבק עמם.
2. כשתשקיע בפיתוח הקשר עם אשתך, ייוולדו לכם ילדים רבים "אשר ייצא שמעם למרחוק
"
(מצודת דוד).
3+4. כשתשקיע בפיתוח כשרונותיך הייחודיים, "סוף שתקנה
תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם
"
(רש"י).
בתחילה שתה מבורך, ולבסוף מתוך בארך" (עולא, תלמוד בבלי, עבודה זרה יט א). בתחילת דרכו של האדם בעולם התורה, עליו להתמלא מגורמים חיצוניים, כמו בור שיש למלא במים מבחוץ, "
אולם לאחר כמה שנים שהאדם לומד את תורת ה', מוחו וליבו נעשים כמעיין הנובע מעצמו דברי תורה וחכמה, אז האדם מעצמו מגלה חידושים והבנות עמוקות שיוצאים מהתורה שרכש... ומכאן יש תשובה לאותם אנשים שכששואלים אותם 'מה עם קיום המצוות?' הם עונים 'אני מחכה שזה יבוא לי מבפנים', שיידעו ששום דבר לא בא בהתחלה מבפנים, אלא ראשית צריך ללמוד, לקנות ידיעות, ורק אחר-כך יגיע למצב של באר הנובע מעצמו" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, א תמוז ה'תשס"ט).
וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ 'אֲחֹתִי הִוא' וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת
שָׂרָה... וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם 'מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?' וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם 'כִּי
אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי'. וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה."
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ 'לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם'."
וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן, וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".
וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר... וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ"
כעת ניתן להבין, מדוע אברהם ויצחק חששו שהפלשתים יפגעו בהם בגלל נשותיהם: מי שפוגע במקורות המים של זולתו, לא יהסס לפגוע גם בקשר בין איש לאשתו.
ספר משלי מלמד שיש להתרחק מדרכי הפלשתים: לא לגזול את מקורות המים של הזולת, ולא לפנות אל נשים זרות. יש ללכת בדרכי אבותינו: להשקיע בפיתוח מקורות המים שלנו, ולהשקיע בקשר עם אשת הנעורים. שתי ההשקעות הללו יזכו אותנו בברכת האבות: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ
".