שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו

קוד: ביאור:משלי ו16 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי ו16: "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע תּוֹעבוֹת נַפְשׁוֹ"

הפסוק מלמד שיש לשנוא את התכונות הרעות, ולא את האנשים הרעים:

שש הן תכונותיו של האדם הנזכר בקטע הקודם,  משלי ו12-15: "אָדָם בְּלִיַּעַל, אִישׁ אָוֶן..." (פירוט):

הפסוק שלנו מדגיש, שה' שונא את שש ההתנהגויות ההנה, שנזכרו למעלה; ולא את האיש, האחד, שמבצע אותן (ע"פ המאירי, ובעקבותיו "דעת מקרא").

שבע הן ההתנהגויות שנזכרות בקטע הבא, משלי ו 17-19:

ההתנהגויות הללו דומות מאד לקטע הקודם: שתי הראשונות מקבילות ("עיקשות פה" - "לשון שקר", "עיניים רמות" - "קורץ בעיניו"); שלוש האמצעיות מקבילות ("מולל ברגליו" - "רגליים ממהרות לרוץ לרעה", "מורה באצבעותיו" - "ידיים שופכות דם נקי", "תהפוכות בליבו חורש רע" - "לב חורש מחשבות אוון"), האחרונות מקבילות ("בכל עת מדינים ישלח" - "משלח מדנים בין אחים"), והשישית נוספת - "יפיח כזבים עד שקר". שוב, ללמדנו שעיקר השנאה מופנה כלפי התכונות.

פסוקים דומים

ראו פסוקים נוספים על שנאת רע ושנאת רעים.

שבע תועבות נזכרו גם ב משלי כו25: "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבּוֹת בְּלִבּוֹ" (פירוט).

מקורות ופירושים נוספים

מה משמעות המספרים 6 ו-7?

1. פירשנו למעלה שהכוונה "את 6 ההתנהגויות הקודמות ה' שונא, ואת 7 ההתנהגויות הבאות הוא מתעב" (ע"פ המאירי ודעת מקרא), וההפרדה באה להדגיש שהשנאה היא כלפי התכונות ולא כלפי האדם.

2. ויש שפירשו, שהמספרים מתייחסים כולם רק לקטע הבא (פסוקים 17-19), והכוונה: "את שש התנהגויות הראשונות שנזכרו בקטע ה' שונא, ואת השביעית הוא מתעב במיוחד": "ר' מאיר ורבנן: ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג; ורבנן אמרי: שבע מקיימין. ושבע דכתיב, זו שביעית, שקשה כנגד כולם, ואיזה זה: משלח מדנים בין אחים" (ויקרא רבה טז א, ודומה לזה פירשו מלבי"ם ומצודת דוד).

לפי זה, ההבחנה בין "שש" ל"שבע" באה ללמדנו על החומרה המיוחדת של העבירה השביעית - יצירת סכסוכים בין אחים - שהיא אף מתועבת יותר משש הראשונות. "ה' שונא אנשים שמתגאים, משקרים וכו', אבל הוא ממש מתעב אנשים שמסכסכים בין אחים".

  • אולם, לענ"ד קשה להגיד שיצירת סכסוכים בין אחים חמורה יותר משפיכות דמים.

3. במקומות רבים בתנ"ך ישנו ביטוי המורכב ממספרים מדורגים. המפורסם ביותר הוא "על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו" שנזכר כמה פעמים בשני הפרקים הראשונים של ספר עמוס (למשל עמוס א3: "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד"). המפרשים נחלקו, בכל פסוק בפני עצמו, האם המספרים הם מדוייקים, או שזו רק דרך פיוטית לציין כמות גדולה (ראו שבע = שפע). ייתכן שגם בפסוקים שלנו המספרים "שש" ו"שבע" נזכרו במשמעות פיוטית.

  • אולם גם במקרה זה, לא ברור מה משמעותם של המספרים?

4. "... וכל השבע ביחד 'תועבת נפשו'. כמובן דרך המליצה מוכיחה, כי לא כל שבע המידות הבזויות באות בבת אחת:

יש עוצמה של [6] ביזיונות, בניגוד לעוצמת המספר [6]=[ישר];

ויש עוצמה של "שׂוֹבָע" לביזויים, עד כדי סלידה ותועבת נפש, בניגוד לעוצמת המספר [7]=[שלום]." (רמי ניר, 10.06.2007).

שבעה גורמים לצרעת

לפי המדרש, שבע התכונות המנויות בקטע הן שבע עבירות שהעונש עליהן הוא צרעת (רבי יוחנן, ויקרא רבה טז א):

  • "עינים רמות" - מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג16): "יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וּמְשַׂקְּרוֹת עינים", דכתיב: "ושפח ה' קָדְקֹד בנות ציון", דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח:
  • "לשון שקר" - ממרים, דכתיב (במדבר יב1): "ותדבר מרים ואהרן במשה". ומנין שלקתה בצרעת? שנאמר "והענן סר מעל האהל והנה מרים מְצֹרַעַת כשלג".
  • "וידים שופכות דם נקי" - מיואב, שנאמר (מלכים א ב32): "והשיב ה' את דמו על ראשו". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שמואל ב ג29): "יָחֻלוּ על ראש יואב וגו' זב וּמְצֹרָע".
  • "לב חורש מחשבות און" - מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (מלכים ב טו5): "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו".
  • "ורגלים ממהרות לרוץ לרעה" - מגיחזי, שנאמר (מלכים ב ה20) "ויאמר גחזי נער אלישע". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר "וצרעת נעמן תדבק בך ".
  • "ומשלח מדנים בין אחים" - מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (בראשית יב17): "וינגע ה' את פרעה ".

שבעה תיקונים

חכמי המדרש יעצו לאדם, שחטא באחד משבעת החטאים האלה שה' שונא, לתקן את יחסיו עם ה' בעשיית מצוה באותו איבר:

"ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר: אם עשית חבילות של עבירות - עשה כנגדן חבילות של מצות" (ויקרא רבה כא ה):

  • "עינים רמות" - (דברים ו8): "והיו לטוטפות בין עיניך";
  • "לשון שקר" - "ולמדתם אותם את בניכם";
  • "ידים שופכות דם נקי" - "וקשרתם לאות על ידך";
  • "לב חורש מחשבות און" - "והיו הדברים האלה";
  • "רגלים ממהרות לרוץ לרעה" - הוי רץ אחר מילה, שהיא בין ברכים;
  • "יפיח כזבים עד שקר" - (ישעיה מג12): "ואתם עדי נאום ה' ";
  • "ומשלח מדנים בין אחים" - (תהלים לד15): "בקש שלום ורדפהו".

תגובות