לא להאמין לאדם שמדבר בחן מלאכותי

קוד: ביאור:משלי כו24 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

עצות

החלום של רוב עם ישראל, לפחות החל מהקמת מדינת ישראל ועד ימינו, הוא שאויבינו ישלימו איתנו. אולם מרוב תשוקה לשלום, אנחנו עלולים לטעות ולחשוב שהשונא השלים איתנו, כאשר למעשה הוא מרמה אותנו. ספר משלי נותן כמה עצות איך להבחין בין שונא שהשלים לבין שונא שמרמה:

משלי כו24: "בשפתו[בִּשְׂפָתָיו] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה" 

לפעמים, אדם השונא אותנו יִנָּכֵר בשפתיו - אומר לנו דברי שלום וידידות שהם נכריים, זרים ושונים באופן בולט מדברי-השנאה שנהג לומר עד כה;   אולם זו עלולה להיות מלכודת - ייתכן שהוא בקרבו (בפנימיותו) ישית (שם) מחשבות מרמה - הוא מנצל את תשוקתנו לשלום כדי לרמותנו ולפגוע בנו.

משלי כו25: "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ - אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ"

כי (אם) השונא יְחַנֵּן = ייתן חֵן מלאכותי ותחנונים מלאכותיים לקולו - יש לחשוד בו שאינו דובר אמת, אל תאמן בו, כי יש בליבו שבע (שפע) של תועבות.

שבע תועבות = תועבות רבות, או שבע התכונות שה' מתעב במיוחד: משלי ו16: "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע תועבות[תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ.   עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר, וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי.   לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.   יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים" (פירוט).

1. ע"פ הפשט, סימן-ההיכר בפסוק הוא שונא... כי יחנן קולו: אדם שהיה שונא, ועכשיו הוא מנסה לתת לקולו חן ותחנונים, אולם אפשר לזהות שמדובר בניסיון מלאכותי להתחנף ולרמות.

2. ויש שפירשו, שסימן ההיכר בפסוק הוא שבע תועבות בליבו: "המין והאפיקורוס היהודי... מאחר שעזב את דבקותו של שבע דרגין של קדושה, באים שבע דרגין דמסאבותא ונתקעים בליבו... שהרי... אפיקורוס יהודי שונא ודאי את בר ישראל המאמין, כמו ששונאו הגוי... ומכאן נמצינו למדים, שאין להאמין אלא למי שמאמין, ולכן אמר הנביא לרשעים שבדורו:", ישעיהו ז9: "אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ" "כשם שאינכם מאמינים לדבריו ית', כך לא יאמנו דבריכם" (רמ"ד וואלי).

משלי כו26: "תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן, תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל"

השנאה שלו תהיה מכוסה כל עוד הוא ידבר איתנו וירצה להשיא (לפתות) אותנו להשלים עמו, אבל כוונותיו הרעות יתגלו כאשר הוא ידבר בקהל של בני-עמו.

1. משאון = פיתוי, מהשורש נשא שפירושו פִּתָּה, כמו ב בראשית ג13: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: 'הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל'".  כך פירשו ר' יוסף נחמיאש בשם ר' יעקב גיאני, מ' צ' סגל וא' ש' הרטום (והובא גם ב'דעת מקרא' ואצל אברהם אהוביה, שם).

2. משאון = חושך ואפילה, ולפי זה תכסה שנאה במשאון = השונא מכסה את מעשיו הרעים בחושך, או במעמקי ליבו, אך בסופו של דבר תגלה רעתו בקהל = ה' ידאג שמעשיו הרעים יתגלו לכל הציבור, כדברי חז"ל "כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי" (כך גם בבבלי סוטה ט.).

-

אם כך, כשדברי השלום של השונא הם נכריים ואינם מתאימים לדיבורו הרגיל, וכן כששמים לב שהוא משתדל לחנן ולייפות אותם באופן מיוחד, וכן כשדברי השלום שלו שונים מהדברים שהוא מדבר בקהל תומכיו, יש לחשוד בו שכוונות השלום שלו אינן כנות, ולמעשה הוא זומם לעשות שבע תועבות לפחות; 

אולם, כשדברי השלום של השונא הם עקביים, חוזרים על עצמם לאורך זמן רב; כשהם נשמעים כנים ולא מוגזמים; וכשהם מתאימים לדברים שהוא מדבר בקהל תומכיו - במקרה זה אפשר להאמין לו שהוא אכן שינה את דרכו וחזר בתשובה, שהרי "שערי תשובה אינם ננעלים".