קוד: ביאור:משלי ז8 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל:
משלי ז7-10: "וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב:
עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד; בְּנֶשֶׁף, בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה; וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב
".
החכם רואה, בין הפתאים, נער חסר לב.
1. במבט ראשון נראה שמדובר בנער תמים: בפסוק 8 נאמר שהוא עובר, כלומר, מגיע במקרה, ללא כוונה מיוחדת. הוא בכלל לא ידע שהוא עובר ליד בית של זונה. האישה היא הפושעת העיקרית, היא ארבה לו ובאה לקראתו. לפי זה, מטרת הפסוק היא ללמד את הנערים שיהיו ערניים וישמרו על העיניים ועל המחשבות, גם כאשר הם עוברים במקום שלכאורה אין בו כל פיתויים (ע"פ דעת מקרא).
2. אולם במבט שני מתגלה תמונה אחרת: בפסוק 9 ישנם שלושה תיאורי זמן
בנשף,
בערב יום,
באישון לילה ואפלה; לפי זה, לא מסתבר שהוא עבר שם במקרה, שהרי מסופר שהוא עבר שם כמה פעמים - פעם אחת "בנשף
" (לפנות בוקר), פעם שניה "בערב יום
" (אחרי שקיעת השמש), ופעם שלישית "באישון לילה ואפילה
" (אמצע הלילה). נראה
שהוא לא היה כזה תמים - בסתר לבו הוא רצה שהזונה תתפוס אותו, ולכן הסתובב
שם כמה פעמים כדי לתת לה כמה הזדמנויות: "ראיתי שתחלה
עובר בשוק, רק שנוטה
אצל פנה, אצל הפינה שהיא יושבת שם, ואח"כ
דרך ביתה יצעד, ומפרש... שתחלה עובר בשוק
בעת הנשף, רוצה לומר: בתחלת הלילה... ואח"כ דרך ביתה יצעד
באישון לילה ואפלה
", ואולי אפילו מחכה במיוחד ללילה כדי שתוכל לתפוס אותו בלי הפרעה: "והנואף הזה יושב ומשמר, אימתי נשף בא אימתי ערב בא, שנאמר
בנשף בערב יום
"
(ויקרא רבה כג יב). לפי זה, מטרת הפסוק היא ללמד את
הנערים לקחת אחריות על מעשיהם - שלא יגידו "יש פיתויים, אי אפשר להתגבר";
נכון שיש פיתויים, אבל האדם יכול להחליט האם להכניס את עצמו לפיתויים שוב
ושוב, או לצאת מהפיתויים במהירות האפשרית.
לשני סוגי הנערים יש מקבילים בימינו, בגולשים באינטרנט:
יחסה של ההלכה לטענתו של הנער הוא נושא למאמר בפני עצמו. לפרטים ראו "התגברות היצר כטענת אונס", מאת נחום רקובר, תחומין יט. ניתן למצוא מידע נוסף תחת הכותרות "יצרו מתגבר עליו", "יעשה מה שלבו חפץ", "תחילתו באונס וסופו ברצון", "יצר אלבשה", "אנוס מחמת יצרו", "מה יעשה הבן ולא יחטא".