קוד: ביאור:משלי יא18 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יא18: "רָשָׁע עֹשֶׂה
פְעֻלַּת שָׁקֶר, וְזֹרֵעַ צְדָקָה
שֶׂכֶר אֱמֶת
".
מושל רשע עושה משרות מיותרות, ונותן פעולה (משכורת) של שקר מכספי הציבור; ולעומתו -
הזורע ומתחיל בפרוייקט חדש בדרך של צדק ויושר, מקפיד לתת רק שכר אמיתי, על משרות שבאמת יש בהן צורך.
ישנם פוליטיקאים שיוצרים משרות מיותרות על-מנת "לספק תעסוקה" למקורביהם. ספר משלי, כנראה, רואה בכך רשעות.
מילות המפתח בפסוק הן
פְּעֻלָּה ו-
שֶׂכֶר. למילים אלו ישנן משמעויות שונות, אך מכיוון שהן באות יחד, נראה שבפסוק זה משמעותן דומה - משכורת על עבודה, כמו
ויקרא יט13: "...
לֹא תָלִין
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר
",
דברים כד15: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן
שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ...
".
המושל הרשע עושה פעולת שקר - ממציא משרות שאין בהן צורך ומחלק משכורות על עבודה שאין בה צורך (או על עבודה שלא נעשתה כלל);
אך המושל הזורע צדקה - המעוניין לנטוע משטר צודק ותקין - מקפיד על שכר אמת - לתת משרות ומשכורות רק לאנשים שעושים עבודה אמיתית.
הדבר נכון לא רק לגבי מושל אלא לגבי כל אדם שרוצה
לזרוע צדקה - להתחיל ביוזמה צודקת כלשהי, כגון להקים ארגון חסד חדש. הוא צריך לוודא, מצד אחד, שאין משרות מיותרות המבזבזות את כספי התורמים, ומצד שני, שכל האנשים שאכן מועסקים בארגון מקבלים
שכר אמת.
רשע עושה פעולת שקר - כל פעליו ומאמציו בעולם הזה לא יזכו אותו בשכר על פעולתו, כי לא תהיה לו המשכיות והכל יאבד לאחר מותו (ראו פסוק שבו נזכרת המילה "שקר" במשמעות דומה:
שמואל א כה21: "וְדָוִד אָמַר
'אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר... וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה'
").
וזורע צדקה שכר אמת - העושה מעשי צדק דומה לאיכר הזורע את אדמתו - עובר זמן רב עד שהוא רואה את התוצאות, אך התוצאות הן אמיתיות וממשיות, שכר אמת; כך גם הצדיק יזכה, בטווח הארוך, לשכר אמיתי בעולם האמת.
"שואל בעל "התניא" מהו
תתן אמת ליעקב, הרי האמת היא חותמו של קוב"ה והנה הוא נותנה ליעקב, כיצד נמשכת אמת ה' מלמעלה לעולמנו השפל? משיב מחבר "התניא" כי הדבר נעשה ע"י זריעת הצדקה, כדברי הפסוק
זרע צדקה שכר אמת. ע"י זריעת הצדקה, צומחת בארץ, האמת העליונה; ובפרט בארץ הקודש, לקיים
אמת מארץ תצמח
"
(סוף האמת לנצח / אתר מורשת).
תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ". "כלומר, עת וזמן לכל חפץ... ואכן בימינו, לא לתת משרות לבני משפחה, כי פסו אמונים מבני-אדם..." (רמי ניר, 24.11.2007)