איך להתמודד עם דאגות מוגזמות

קוד: ביאור:משלי יב25 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יב25: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ - יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה"

כאשר איש מרגיש דאגה המשתלטת על לבו, רגשותיו ומחשבותיו - עליו לגרום לדאגה להשתחוות לו, כלומר להפוך אותה למשרתת העוזרת לו לשים לב לסכנות ולהתכונן לקראתן;   לאחר שהתכונן כראוי, עליו להגיד לעצמו דבר טוב מנחם ומרגיע, אשר יהפוך את הדאגה ל שמחה.

סגולות

דאגה = חשש מפני אובדן של דבר חשוב;   לב = מקום המחשבות.  

כאשר דאגה משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה. 

יַשְׁחֶנָּה = בניין הפעיל מהשורש שחה, שממנו גם הפועל "השתחוה" = התכופף בפני הזולת כאות לכניעה וקבלת מרות. מכאן ישחנה = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לו ולהיות כפופה לו. הדאגה יכולה לשרת את האדם בכך שהיא מכוונת אותו להיזהר מפני סכנות.

כך צריך האדם להתייחס לדאגה כשהיא מופיעה בליבו - כאל משרתת בלבד. אחרי שהאדם השתמש בדאגה, חשב על כל הסכנות המדאיגות והתכונן לקראתן במידת האפשר, הדאגה סיימה את תפקידה כמשרתת והאדם יכול "לפטר" אותה, כמו שמוסבר בהמשך הפסוק:

דָבָר = דיבור;   דבר טוב = דיבור שיש בו נחמה והבטחה לעתיד טוב יותר, כמו ב זכריה א13: "וַיַּעַן ה' אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים".

יְשַׂמְּחֶנָּה = יהפוך את הדאגה לשמחה;    ודבר טוב ישמחנה = השלב השני בהתמודדות עם דאגה הוא לשמוע דיבורים המביעים עמדה הפוכה מזו שמביעה הדאגה - דיבורים המסבירים, שאם האדם אכן יממש את המסקנות שהגיע אליהן בעקבות הדאגה, יתנהג בזהירות ויתכונן לסכנות האפשריות, המצב יהיה טוב. אפשר לשמוע דיבורים כאלו מידידים שמשוחחים עמם על הדאגות, ואפשר גם שהאדם עצמו ידבר עם עצמו ויגיד לעצמו דברים טובים.

דיבורים טובים יהפכו את הדאגה לשמחה, והשמחה תתן לאדם כוח ליישם את המסקנות שהגיע אליהם לפני כן, בזכות הדאגה. 

התמודדות עם דאגות באמצעות השכל

• "הצעד הראשון הוא מודעות עצמית, לכידת האפיזודות גורמות-הדאגה מייד עם תחילתן..."
• "שיטות הרפיה שאפשר ליישמן ברגע שמזהים את הדאגה המתחילה לכרסם..."
• "נקיטת עמדה ביקורתית כלפי הנחותיהם: האם יש סיכוי סביר לכך שהמאורע שמפניו אני חרד אכן יתרחש?... האם יש צעדים קונסטרוקטיביים שכדאי לנקוט?..."
• "צירוף זה של חשיבה וספקנות בריאה אמור לפעול כבלם על ההפעלה העצבית המונחת ביסודה של החרדה..."

• "שלב א - הכרה שניתן לשלוט בדאגה... הכרה שאנו נועדנו לשלוט במצבנו ולא להיות כפופים תחתיו... הכרה זו עצמה היא השלב הראשון של הנצחון..."
• "שלב ב - השבת הדאגה למקומה הטבעי... וזאת בשתי דרכים:"
  • "או באופן עצמאי ופנימי... יכיר בדאגתו, יגדיר אותה, עד שישתלט עליה, יכופפנה חזרה למקומה הטבעי וישחנה... לא להיכנע לדמיונות שווא... לנצח הרגל זה על-ידי תרגול וחינוך עצמי שלב אחר שלב..."
  • "או בעזרת הזולת... שיספר את הדאגה לאנשים אחרים ויתייעץ עם אוהביו... בכוח הדיבור ישנם שני כוחות הפועלים לשחרור נפש עמוסה: גם שחרור של מטען רגשי, וגם הגדרה שכלית מדויקת של הבעיה..."

ע"פ אליהו שי ("הכעס והגישה הקוגניטיבית - על השימוש בפסיכולוגיה לעבודת המידות", צוהר כה, עמ' 119), ניתן להשתמש בעצות אלו, לא רק לדאגנות יתר, אלא גם לרגשות מטרידים אחרים, כגון הכעס:

• יסיחנה מדעתו: "...על-פי הגישה הקוגניטיבית, רגש מתעורר בנו בעקבות מחשבות שאנו חושבים בזמן הסיטואציה... ככל שנרבה במחשבות, וככל שנעמיק במחשבות הללו יותר, הרגש יהיה עז יותר... גם בהקשר של הכעס - ככל שנחשוב יותר על הסיטואציה, על חוצפתו של האדם הפוגע בנו, על המצב הגרוע, וכו' - רגש הכעס יועצם... שליטה על כמות המחשבות תועיל למיתונו של רגש הכעס... גם אם לא הצלחנו למנוע את היווצרותו של הכעס... לכל הפחות יש לנו שליטה על העוצמות שלו: עלינו פשוט להפסיק את זרם המחשבות וההרהורים על מושא הכעס או הסיטואציה המכעיסה, ולהותיר את הכעס כפי שהוא - מטריד, אך קטן ובלתי מלובה..."
• ישיחנה לאחרים: "במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש".