בז לדבר - יחבל לו, וירא מצוה - הוא ישולם

קוד: ביאור:משלי יג13 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יג13: "בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה - הוּא יְשֻׁלָּם"

מי שבז (מזלזל) גם בדבר אחד קטן מדברי ה' - תהיה לו חבלה (מכה ופגם) בגופו ונפשו;

ומי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה - תהיה לו שלמות ושלום בגופו ונפשו.

סגולות

הפסוק מדבר על דבר אחד ועל מצוה אחת; ייתכן שהמטרה היא להדגיש, שכאשר מדובר ביחסו העקרוני של האדם למצוות, כל דבר וכל מצוה הם חשובים בפני עצמם:

דקויות

הפסוק כולל שני חצאים מנוגדים. נסביר כל מילה בשני החצאים:

בז = מזלזל, מפחית בערכו של דבר; והוא ניגוד של ירא = מתייחס ביראת-כבוד;

דבר - מקביל אל מצוה, מכאן שהכוונה, כנראה, לדבר ה', כמו למשל בפסוקים:

הפסוק אינו מדבר על קיום מצוות בפועל, אלא על היחס העקרוני למצוות ה' - יחס של זלזול (בז לדבר) לעומת יחס של יראת כבוד (ירא מצוה).

יֵחָבֶל - ניגוד של יְשֻלָּם, ואפשר לפרש את הניגוד בשתי דרכים:

1. ממונית: יחבל = יילקח ממונו, כמו בפסוקים:

לפי זה, ישולם = יקבל שכר ממוני, ופירוש הפסוק הוא: מי שמזלזל בדבר ה' יאבד את רכושו: "הבוזה אחד מדברי תורה, סוף מתמשכן עליו", ומי שמתייחס ביראת -כבוד למצוות ה' יקבל תשלום, שכר (רש"י)

פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע על-פי דברי ה"חפץ חיים": כשאדם אומר לשון הרע על רעהו, לוקחים מזכויותיו של האומר ונותנים לקרבן; לפי זה אפשר לפרש: "מי שמזלזל בדברים שהוא אומר, ואינו מקפיד לשמור על לשונו מפני דברי גנאי, יאבד את זכויותיו; ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה' לגבי שמירת הלשון, יקבל ' תשלום ' רוחני - יקבל את אותן מצוות שנחבלו ונלקחו מהאומר.

2. גופנית: יחבל = ייפגע בגופו, כמו למשל בפסוקים:

לפי זה, ישולם = יהיה שלם בגופו, יהיו לו שלום ושלוה מפגיעות, ופירוש הפסוק הוא: מי שמזלזל בדבר ה', גורם לעצמו נזקים: "המבזה מה ממצוות ה' הוא חובל בעצמו" (מצודת דוד), ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה', מביא על עצמו שלום ושלוה.

פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע ע"פ דברי הגר"א: כל מצוה נותנת חיות רוחנית לאיבר מסויים בגוף (ע"פ חז"ל, יש 248 מצוות עשה, כנגד 248 איברי הגוף); לכן, מי שמזלזל בדבר מצוה אחת מהתורה ואינו מקיים אותה, פוגם בחיות של אותו איבר שקשור למצוה זו, וגופו נחבל וחסר; אבל מי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה ומצוה, גופו יהיה שלם.

רעיון דומה נמצא ב משלי יט16: "שֹׁמֵר מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, בּוֹזֵה דְרָכָיו - יומת[יָמוּת]" (פירוט).

-

עד כאן פירשנו דבר = מצוה, אך יש שפירשו שהכוונה גם לבני אדם או לדברים אחרים:

3. "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (בן עזאי, משנה אבות ד ג; רבי נהוראי, אבות דרבי נתן - פרק שלשה ועשרים).

4. "מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר: בז לדבר - יחבל לו" (כת הלצים, שערי תשובה ג קעו).

5. "והוא אלי וחי גואלי - עם כל ההכללה האדירה של אין קץ ותכלית, של ההויה בכללותה, אין ההשגחה הפרטית נגרעת במאומה, והוא, אדון עולם, אלי משגיחי הפרטי, כאילו לא היו לו בעולמיו כ"א אני" (עולת ראי"ה על אדון עולם).

ואכן הביטוי בז לדבר מזכיר את הרשעים, הבזים לזולת:

6. ועל-פי האגדה, המשל בז לדבר יחבל לו נכתב על דבורה אחת קטנה... (ראו שלמה המלך והדבורה).

תגובות