קוד: ביאור:משלי יג13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יג13: "בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה - הוּא יְשֻׁלָּם
"
מי שבז (מזלזל) גם בדבר אחד קטן מדברי ה' - תהיה לו חבלה (מכה ופגם) בגופו ונפשו;
ומי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה - תהיה לו שלמות ושלום בגופו ונפשו.
הפסוק מדבר על דבר אחד ועל מצוה אחת; ייתכן שהמטרה היא להדגיש, שכאשר מדובר ביחסו העקרוני של האדם למצוות, כל דבר וכל מצוה הם חשובים בפני עצמם:
הפסוק כולל שני חצאים מנוגדים. נסביר כל מילה בשני החצאים:
בז = מזלזל, מפחית בערכו של דבר; והוא ניגוד של ירא = מתייחס ביראת-כבוד;
דבר - מקביל אל
מצוה, מכאן שהכוונה, כנראה, לדבר ה', כמו למשל בפסוקים:
כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עונה בָהּ"
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'..."
וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל, וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מצות ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ"
לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מצות ידוד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם"
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ"
הפסוק אינו מדבר על קיום מצוות בפועל, אלא על היחס העקרוני למצוות ה' - יחס של זלזול (בז לדבר) לעומת יחס של יראת כבוד (ירא מצוה).
יֵחָבֶל - ניגוד של יְשֻלָּם, ואפשר לפרש את הניגוד בשתי דרכים:
1. ממונית: יחבל = יילקח ממונו, כמו בפסוקים:
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ - עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל"
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה"
הבוזה אחד מדברי תורה, סוף מתמשכן עליו", ומי שמתייחס ביראת -כבוד למצוות ה' יקבל תשלום, שכר (רש"י).
פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע על-פי דברי ה"חפץ חיים": כשאדם אומר לשון הרע על רעהו, לוקחים מזכויותיו של האומר ונותנים לקרבן; לפי זה אפשר לפרש: "מי שמזלזל בדברים שהוא אומר, ואינו מקפיד לשמור על לשונו מפני דברי גנאי, יאבד את זכויותיו; ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה' לגבי שמירת הלשון, יקבל ' תשלום ' רוחני - יקבל את אותן מצוות שנחבלו ונלקחו מהאומר.
2. גופנית: יחבל = ייפגע בגופו, כמו למשל בפסוקים:
חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת"
בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם ידוד וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ"
וְנִבְהָלוּ צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם"
כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'"
וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל
[עניים]
בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט" (קרי)
המבזה מה ממצוות ה' הוא חובל בעצמו" (מצודת דוד), ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה', מביא על עצמו שלום ושלוה.
פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע ע"פ דברי הגר"א: כל מצוה נותנת חיות רוחנית לאיבר מסויים בגוף (ע"פ חז"ל, יש 248 מצוות עשה, כנגד 248 איברי הגוף); לכן, מי שמזלזל בדבר מצוה אחת מהתורה ואינו מקיים אותה, פוגם בחיות של אותו איבר שקשור למצוה זו, וגופו נחבל וחסר; אבל מי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה ומצוה, גופו יהיה שלם.
רעיון דומה נמצא ב
משלי יט16: "שֹׁמֵר
מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ,
בּוֹזֵה דְרָכָיו - יומת[יָמוּת]
" (פירוט).
-
עד כאן פירשנו
דבר =
מצוה, אך יש שפירשו שהכוונה גם לבני אדם או לדברים אחרים:
3. "אל תהי
בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל
דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום
"
(בן עזאי,
משנה אבות ד ג; רבי נהוראי,
אבות דרבי נתן - פרק שלשה ועשרים).
4. "מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק
הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר:
בז לדבר - יחבל לו
"
(כת הלצים,
שערי תשובה ג קעו).
5. "והוא אלי וחי גואלי - עם כל ההכללה האדירה של אין קץ ותכלית, של ההויה בכללותה, אין ההשגחה
הפרטית נגרעת במאומה, והוא, אדון עולם, אלי משגיחי הפרטי, כאילו לא היו לו
בעולמיו כ"א אני
"
(עולת ראי"ה על אדון עולם).
ואכן הביטוי בז לדבר מזכיר את הרשעים, הבזים לזולת:
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (פירוט).
וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ"
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה"
וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (פירוט)
וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים"
6. ועל-פי האגדה, המשל בז לדבר יחבל לו נכתב על דבורה אחת קטנה... (ראו שלמה המלך והדבורה).