שומר מצוה - שומר נפשו, בוזה דרכיו - ימות

דקויות

בפסוק קודם נאמר, שאסור לזלזל בדבר ה' ובמצוותיו, משלי יג13: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם" (פירוט). גם הפסוק שלנו מדבר על הסכנה שבזלזול, אולם כאן לא מדובר על זלזול במצוות אלא על זלזול בדרכים - בוזה דרכיו. באלו דרכים מדובר?

1. ייתכן שהכוונה לדרכי ה', כגון רחמים וחסד, שגם האדם צריך להתנהג בהן (ראו ללכת בדרכי ה'). החצי הראשון של הפסוק מדבר על מצוות ה', והחצי השני - על דרכי ה'.

• אולם, שם ה' לא נזכר בפסוק זה. אמנם, מסתבר שה"מצוה" שנזכרת בתחילת הפסוק היא מצוות ה', אולם שם ה' אינו נזכר בפירוש, ולכן קשה להניח שהכינוי במילה "דרכיו" מתייחס אל ה'; מסתבר יותר שהוא מתייחס אל האדם.

2. ייתכן ש"דרכיו" הן הדרכים שבהן ראוי לאדם להתנהג - "הדרכים הראויים אליו" (מצודת דוד), ובפרט למידות הטובות כגון ענוה, ותרנות וכו', שהן הדרכים שראוי לכל אדם להתנהג לפיהן: "שומר מצוה שומר נפשו - כי מצוות הן לעולם הבא, ששם ישמרוהו לבל ייענש ובל תיפול בשחת נפשו... בוזה דרכיו - הן המידות, שבהן צריך האדם להנהיג את עצמו בעולם הזה לטוב, והבוזה מידותיו שבעולם הזה ימות... מזה העולם" (הגר"א), "הבוזה דרכיו, שלא יחוש לתקן מידותיו... ימות באפס תקוה, אחר שאינו מכיר ברעת המידות... והנה הודיענו במקרא הזה, כי אין תקוה לבוזה דרכיו, והוא רע מאשר איננו שומר מצוה..." (רבי יונה).

מבחינת המשמעות, הפירוש דומה לפירוש 1, שהרי לפי התורה, ראוי לאדם ללכת בדרכי ה'; ההבדל בין הפירושים הוא רק בדקדוק של לשון נסתר במילה "דרכיו" - דרכי ה' או דרכי האדם (ניב ב).

3. ייתכן שהכוונה לכל מעשיו ודרכי התנהגותו של האדם, והביטוי בוזה דרכיו משמעו "גורם לכך שדרכי התנהגותו יהיו בזויות", מתנהג בצורה נבזית (ע"פ מלבי"ם). ובדומה לכך פירשו בתלמוד: "אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שישמש מיטתו ביום... ריש לקיש אמר מהכא: בוזה דרכיו ימות" (בבלי נידה טז:).

4. לענ"ד הביטוי בוזה דרכיו משמעו "מזלזל בהשפעתן של דרכיו", ראו "עצות".

5. ובימינו אפשר להוסיף, על-דרך הדרש: דרכיו = הכבישים שהוא הולך או נוסע בהם; לפי זה, פירוש הפסוק הוא: שומר מצוה = השומר על מצוות התנועה - שומר נפשו = שומר על חייו מתאונות; בוזה דרכיו = המזלזל בדרכים ואינו נזהר בכביש - ימות בתאונת-דרכים, לא אליכם כל עוברי דרך.