קוד: ביאור:משלי יג19 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יג19: "תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ, וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע
"
תאוה שנהיית (מתממשת) נותנת תחושה ערבה (מתוקה ונעימה) לנפש; ולכן הכסילים מתעבים (שונאים) לסור ולהימנע ממעשים רעים שהם מתאוים להם.
/ כדי לשכנע כסילים להימנע ממעשים רעים, אפשר להסביר להם ש תאוה שאדם מצליח להיות (לשבור) נותנת לו תחושה ערבה ומתוקה, ולכן, למרות שהם מתעבים לסור מרע כדאי להם לשבור את התאוה לשם הנאה.
יש אנשים, שמביאים נימוקים מפורטים מדוע הם אינם רוצים ללמוד, אבל למעשה הסיבה האמיתית היא הרבה יותר נמוכה:
נהיה = הווה, מתממשת (מהשורש היה); נפש = הצד החומרי של החיים; תאוה נהיה תערב לנפש = כשתאוותו של אדם הווה ומתממשת, הדבר ערב ונעים לנפשו החומרנית, ולכן -
כסיל = השונא ללמוד; ותועבת כסילים סור מרע = האנשים השונאים ללמוד, למעשה שונאים משהו אחר - הם מתעבים כל דבר שיכול לגרום להם לסור מרע, כל לימוד שעלול להביא למסקנה שהם צריכים לשנות את אורח החיים שהתרגלו אליו (ע"פ רש"י, מלבי"ם).
איך אפשר להתמודד עם אנשים מסוג זה?
ייתכן שאפשר מקבל רעיון מפרשנות אחרת של הפסוק עצמו:
נהיה = נשברה (כמו ב
דניאל ח27: "וַאֲנִי
דָנִיֵּאל
נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי
", ודומה ל
ישעיהו מז11: "וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ
הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ
");
תאוה נהיה תערב לנפש = כשהאדם מצליח
להוות ולשבור את
תאוותו, הדבר ערב ונעים
לנפשו, הוא נהנה מתחושת ההצלחה והעוצמה שבכיבוש היצר
(ע"פ רלב"ג, מצודות, הגר"א).
ותועבת כסילים סור מרע = הכסילים מתעבים לסור מרע, ולכן לא צריך לדרוש מהם ישירות שיפסיקו לעשות רע, אלא לעורר בהם את הרצון לשבור את תאוותם דווקא מתוך מניע אגואיסטי - מתוך הערבות והנעימות שבשליטה העצמית.
יש שפירשו נהיה = מהשורש נהה, לשון בכי - תאוה עד דמעות (מטמונית למשפחות סופרים); אולם, לפי זה לא ברורה משמעותו הכללית של הפסוק.
בפסוקים אחרים נאמר שהכסילים שונאים חכמה, בינה ודעת (ראו
כסיל).
ספר משלי ממליץ לטפל בכסילים ביד קשה (ראו
שבט לגו כסילים), ולכן חשוב
מאד לזהות אותם נכון - כדי שלא להשתמש בטיפול זה על אנשים שאינם כסילים. רק אנשים
שמתעבים לסור מרע
,
וגם שונאים את שלושת סוגי הלימוד -
חכמה, בינה ודעת
- הם כסילים.