תועבת ה' מחשבות רע, וטהורים אמרי נועם

קוד: ביאור:משלי טו26 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי טו26: "תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע, וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם"

מחשבות רעות שאדם חושב על הזולת הן מתועבות וטמאות בעיני ה';   ולעומת זאת -

אמירות נעימות וטובות שאדם אומר על הזולת הן טהורות ואהובות על ה'.

עצות

קשר טוב עם ה' מתחיל ביחסים טובים עם הזולת - גם ברמת המחשבות והדיבורים:

תועבת ה' מחשבות רע = ה' שונא מחשבות רעות שאנשים חושבים על אנשים אחרים - מחשבות המתמקדות בצדדים השליליים של הזולת, או מחשבות לפגוע בזולת.

טהורים = רצויים בעיני ה' (ההיפך מ"תועבת ה'");   אמרי נועם = דיבורים נעימים, דברי עידוד תמיכה ונחמה שאנשים מדברים עם אנשים אחרים. 

הקבלות

שלמה המלך, מחבר ספר משלי, היה גם זה שבנה את בית המקדש הראשון, בית שרק אנשים טהורים רשאים להיכנס אליו. בפסוק זה מלמד שלמה, שכדי להיכנס לבית המקדש, אין זה מספיק שהגוף טהור - גם הדיבורים והמחשבות צריכים להיות טהורים, כדברי דוד אביו, תהלים כד3-4: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה".

בית המקדש שבנה שלמה נחרב לאחר כמה מאות שנים, ובני ישראל יצאו לגלות. כעבור מספר דורות, בימי שיבת ציון השניה, ניבא הנביא זכריה, והזכיר גם הוא את המחשבות והדיבורים בין אדם לחברו כתנאי לכך שנוכל להמשיך ולשבת בארץ ישראל, זכריה ז7-10: "הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו; וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אֶל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ראו איך להפוך את הצום הבא ליום שמחה?).

נבואת זו מקבילה לפסוקנו מכמה בחינות:

• הפסוק שלנו מגנה את המחשבות הרעות, וגם זכריה מגנה את המחשבות הרעות. בהמשך נבואתו הוא אף מדגיש, שהמחשבות הרעות שנואות על ה', זכריה ח17-19: "אֵלֶּה הדְּבַרים אֲשֶׁר תעשו... וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם... כִּי אֶת כָּל אַלה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'".
• הפסוק שלנו מדבר על טהרה, מושג המזכיר את בית המקדש. גם נבואת זכריה נאמרה בקשר לאבל על חורבן בית המקדש. אנשים שאלו את זכריה אם צריך להמשיך ולהתאבל למרות שבית המקדש כבר נבנה; זכריה אמר, שמבחינת ה', אין זה חשוב אם מתאבלים או לא, העיקר שמקיימים את ההנחיות שה' נתן לנביאים הראשונים, שאחת מהן היא, לא לחשוב רע על הזולת.
• רמז נוסף נמצא בפסוק הקודם בספר משלי, משלי טו25: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה', וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (פירוט). ה' הורס בית שבעליו גאים, כדי לחזק את גבולה של האלמנה. גם נבואת זכריה, שהבאנו למעלה, מדגישה את חשיבות היחס ההוגן ל"ואלמנה ויתום, גר ועני", כתנאי לקיומו של הבית.

מכאן קל להבין את משמעות הפסוק ואת הקשר בין שני חצאיו. שני חצאי הפסוק מדברים על ריחוק מה' וקירבה מה': החצי הראשון מדבר על תועבת ה' - מושג מקביל לטומאה וריחוק; ה' מתעב ומרחיק מביתו את האנשים החושבים רע. החצי השני מדובר על טהורים - הראויים להתקרב ולהיכנס אל בית ה'; ה' מקרב אל ביתו את האנשים המדברים אמרי נועם אל החלשים - וחסד ורחמים עשו איש את אחיו; ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו.

והדברים נכונים עד ימינו: כדי שנזכה להיבנות בפעם השלישית, יש לטהר את הלב ממחשבות רעות על הזולת שהן תועבת ה', ולהרגיל את הפה לדיבורים נעימים שהם טהורים ורצויים בעיניו. 

ראו פסוקים נוספים על תועבת ה' ורצון ה'.