קוד: ביאור:משלי טז7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי טז7: "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי
אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ
"
כשה' מרוצה מדרכי התנהגותו ואורח חייו של איש, הוא יגרום אפילו לאויביו להשלים איתו.
מדינת ישראל מנסה מאז הקמתה להשיג שלום עם אויביה, ולא תמיד מצליחה. ספר משלי מציע לעשות מאמץ נוסף, אבל בכיוון אחר - קודם-כל להשלים עם ה':
לאויבים יש תפקיד - האויבים באים להמחיש ולהדגיש לנו את נקודת התורפה שלנו, הנקודה שבה אנחנו עדיין לא שלמים. אבל כשהאדם שלם במעשיו, ועושה את המעשה
הרצוי בעיני ה', אז:
1. אין צורך באויבים שימחישו לו את פגמיו, ולכן ה' גורם לכך שהאויבים ישלימו עמו - ה' ישלים עמו את אויביו.
2. האויבים רואים מעצמם שהאדם רצוי לפני ה' ורוצים לחיות עמו בשלום, ולכן האויבים מעצמם ישלימו עמו.
סבא רבא שלי, אברהם עמר ז"ל, היה סוחר תבלינים במרוקו, והיה יושב בחנות כל היום וקורא תהלים. כל הערבים שבאו אליו לחנות, ביקשו ממנו שיברך אותם ויכתוב להם קמעות, וכמה שהוא אמר להם שהוא רק יהודי פשוט ולא מבין בדברים האלה, הם המשיכו לבקש. וכשהוא עלה לארץ עם משפחתו, השכנים הערבים ביקשו שיישאר.
גם מדינת ישראל תוכל להגיע למעמד דומה בקרב שכנותיה - מדינה המסתפקת במועט מבחינה חומרית, מדינה שבה הערכים החשובים הם התורה והתפילה. מדינה שכל שכנותיה מעריכות את חכמתה ומבקשות את ברכתה. אם תרצו - אין זו אגדה.
אויביו -
בנוסף לאויבים מבחוץ, חכמי המדרש הביאו כמה דוגמאות לא שגרתיות ל"אויבים" (ראו ילקוט שמעוני על הפסוק), למשל:
1. "אויביו זה יצר הרע
";
2. "אויביו זו אשתו
": כשדרכיו של האדם פגומות
ומקולקלות, ה' מזמן לו בת-זוג שאינה מתאימה לו לגמרי, והזיווג ביניהם יוצר
עימותים ומריבות שמאלצים את האדם להתמודד עם הפגמים באישיות שלו ולתקן
אותם. אך
כשדרכיו מתוקנות
ורצויות בעיני ה', ה' מזמן לו בת-זוג שהיא שותפה מלאה לדרכיו,
משלימה אותו וחיה
בשלום עימו, ואין ביניהם שום עימותים ומריבות. ראו בביאור הגר"א לפסוקנו, הסבר מעמיק למדרשים אלו.
3. "אויביו... רבי אומר: זה הכלב, ורבי יהושע בן לוי אומר: זה הנחש
"
(ירושלמי תרומות ח ג): כשהאדם הולך בדרכי ה', גם הטבע משלים איתו, כמו שנאמר ב
איוב ה23: "כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ
".
נושא ונשוא -
ניתן לקרוא את החצי השני בשתי דרכים:
1. הנושא הוא ה', והפועל "השלים" הוא פועל יוצא - ה' גורם לאויבים לעשות שלום עם האדם;
2. הנושא הוא האויב, והפועל "השלים" הוא פועל עומד - כל אחד ואחד מהאויבים עושה שלום עם האדם.
הפסוק שלנו מלמד, שהשלום עם האויבים הוא מתנה מה'. האם זה אומר שלא צריך להשתדל לעשות שלום בעצמנו? ודאי שלא, הרי נאמר,
תהלים לד15: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב,
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ
"; רדיפת שלום היא אחת מהדרכים שה'
רוצה שנלך בהם. אולם, אם כל רדיפת השלום שלנו רק גורמת למלחמה, צריך להסיק
מכך שאולי לא השקענו מספיק בדרכים אחרות.
כמו שבמלחמה יש לפעול במקביל באופן חומרי ורוחני,
משלי כא31: "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה
" (פירוט), כך גם בעשיית שלום.
הפסוק התקיים ביצחק אבינו, כשיריביו הפלשתים באו אליו,
בראשית כו28: "וַיֹּאמְרוּ
'רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה
בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ'
".
כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'" (פירוט); מכאן, כדי שדרכינו יהיו רצויים לה', אנחנו צריכים לשקול ולמדוד את המחשבות שלנו בצורה מעמיקה, לא להסתפק בכך שהם נראים בסדר בעינינו בראיה שטחית (פירוט).