הכנות למלחמה בספר משלי

קוד: ביאור:משלי כא31 בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כא31: "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה"

צריך לוודא שיש לנו סוס מוכן לרכב עליו בשדה הקרב, אם וכאשר תהיה מלחמה; אבל יחד עם זה יש לזכור שהתשועה במלחמה שייכת לה' בלבד, רק הוא מחליט מה יהיו תוצאות המלחמה.

עצות

כדי להכין את הצבא למלחמה, יש להשקיע לא רק בשיפור הכושר הגופני וההשכלה של החיילים, אלא גם בקשר שלהם עם ה':

סוס היה אחד מאמצעי הלחימה העיקריים בעת העתיקה; בערך מקביל לטנק של ימינו.

סוס מוכן ליום מלחמה = חובתה של המדינה לוודא שהטנקים, ושאר הציוד הצבאי, נמצאים בכושר תקין, מוכנים ליום שתהיה מלחמה ויצטרכו להשתמש בהם.

ולה' התשועה = בסופו של דבר, ה' הוא שיושיע, הוא שיקבע למי לתת את הנצחון במלחמה; ולכן, אין להסתפק בהכנות צבאיות, אלא יש גם לחזק את הקשר עם ה' בתשובה, תפילה וצדקה.

הקבלות

הפסוק מדבר על שני סוגים של הכנות למלחמה - חומרית (סוס מוכן ליום מלחמה) ורוחנית (ולה' התשועה). מפרשים שונים הדגישו צדדים שונים של העניין:

1. יש מפרשים שהדגישו את חשיבות ההכנה החומרית: "כי חייבים בני אדם להישמר לנפשותיהם ולהכין סוס וכלי זין ליום מלחמה, והשם יתברך יושיע ויחון את אשר יחון" (רבי יונה גירונדי). רק אחרי שהכננו סוסים למלחמה, אנחנו יכולים לצפות שה' יושיע אותנו.

דגש זה מתאים לפסוקים נוספים המדברים על הכנות טבעיות למלחמה, שהרי אחת התחבולות ואחת העצות הנפוצות שנותנים היועצים היא לרכוש אמצעי לחימה משוכללים:

משלי יא14: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" - אם לא עושים תחבולות לקראת המלחמה, אז העם נופל ומפסיד במלחמה; זו תוצאה טבעית, שאינה מעידה בהכרח על התערבות של ה' לרעת העם (פירוט).
משלי כ18: "מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן , וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" (פירוט).
משלי כד6: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (פירוט).

שלמה המלך קיים בעצמו את העצה "סוס מוכן ליום מלחמה", והכין סוסים רבים באורוותיו למרות שבימיו היה שלום:

מלכים א ה6: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף ארות סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים"
מלכים א י25-28: "וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה... וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר".

2. יש מפרשים שהדגישו את חשיבות ההכנה הרוחנית: "עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו, מכל מקום, ביד ה' היא התשועה, ואם לא יהיה נושע מעמו - שקר הסוס לתשועה" (מצודת דוד), "הנה הסוס מוכן ליום מלחמה להיות כלי לרוץ על האויב ולנצחו, אך שקר הסוס לתשועה, כי התשועה מהשם היא לבד; ולזה תמצא פעמים רבות, שינצח החיל המעט והחלוש את הרב והתקיף; וזה ממה שיורה, שלא יועיל כל כלי המלחמה לבטל גזרת ה' יתברך, ולא יצטרכו לאשר ה' יתברך בעזרו" (רלב"ג), "הכל היה מוכן: התכניות, הציוד, פקודת הקרב, רגע האפס נקבע על-פי הכרעות מודיעין מהימנות. והנה - לה' התשועה. התוכניות לא פעלו; הציוד התקלקל, פקודת הקרב נתגלתה כמלל ריק; הערכות המודיעין היו מוטעות. מה קרה כאן? שום דבר יוצא דופן לא קרה. הייתה זו הדגמה לפסוק אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', או לפסוק הבא: סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" (פרופ' יהודה אייזנברג).

דגש זה מתאים לפסוקים נוספים המדברים על התערבות ה' במהלך המלחמה או אף לפניה:

תהלים לג16-17: "אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ. שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט": הסוס צריך להיות מוכן ליום מלחמה, אך אין לסמוך עליו שהוא לבדו יושיע, שהרי " לה' התשועה ".
תהלים קמז10-11: "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה. רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ"

בספר תהלים, ספרו של דוד המלך, הסוס הוא שקר, ואינו לרצון ה'. בהתאם לכך, דוד המלך עצמו לא השקיע כלל בסוסים וכלי מלחמה, וגם כשנפלו לידו כלי רכב רבים, הוא העדיף לעקר את רובם ולהוציא אותם מכלל שימוש, ורק מיעוט קטן השאיר לעצמו:

שמואל ב ח4: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב, וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב"

ההבדל בין הספרים מתאים להבדל בין המחברים - דוד לעומת שלמה.

שלמה לא הלך בדרכו של דוד אביו מבחינה זו, והשקיע הרבה בסוסים, אולם גם הוא אמר:

משלי טז7: "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (פירוט)

3. ויש גם מקורות שמלמדים, ששני סוגי ההכנה חשובים, ויש למצוא את האיזון ביניהם:

דברים יז16: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" - המלך צריך להכין סוסים, אבל אסור לו להרבות סוסים - אסור לו לקנות סוסים בכמות כה גדולה שתגרום לתקציב הביטחון לשעבד את האזרחים, כמו שהיה במצרים (פירוט).
יעקב אבינו, כשהתכונן למלחמה בעשו, נקט בתכסיסים צבאיים מקובלים כמו חלוקת המחנה לשניים, בראשית לב9: "וַיֹּאמֶר 'אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה'" (פירוט), אך מייד לאחר מכן גם פנה אל ה' בתפילה (בראשית לב12): "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים". מעשיו של יעקב מתאימים בדיוק לפירושנו על הפסוק "סוס מוכן ליום מלחמה - ולה' התשועה".
ראו עוד על חלוקת התפקידים בין ה' לבין האדם.

חכמי המדרש דרשו את הפסוק על פינחס בן אלעזר, שמסר את נפשו כדי להילחם בזמרי בן סלוא: "דרש פנחס בעצמו 'ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו - אני על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה!'" (רבי יוסי, שמות רבה לג ה). לפי דרשה זו, הפסוק מביא את הסוס כמשל למסירות נפש על קידוש שם ה'.

הכנות למלחמה בספר משלי

עצות

הקבלות

תגובות