אדם חסר לב תוקע כף

קוד: ביאור:משלי יז18 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז18: "אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ"

אדם חסר לב אינו רואה את הנולד, תוקע כף ולוקח אחריות על חובו של הזולת, ואינו מעלה בדעתו שאולי יצטרך לשלם סכומים שלא יוכל לעמוד בהם;   הוא נעשה ערב בהלוואה, כי הוא עומד לפני רעהו ומתבייש לסרב לבקשתו.

עצות

ספר משלי מזהיר בכמה וכמה מקומות מפני חתימה על ערבות בהלוואה (פירוט). גם המציאות מראה שחתימה על ערבות היא עסק מאד מסוכן - הרבה אנשים חתמו על ערבות ושכחו מזה, ויום אחד גילו לפתע שהלווה ברח מהארץ, והם נשארו עם חובות עצומים של מישהו אחר.

מדוע עדיין יש אנשים שמתפתים וחותמים על ערבות? ספר משלי נותן שתי תשובות:

א. אדם חסר לב תוקע כף = אדם תוקע כף (= לוקח אחריות מלאה להלוואה של אחר), כי הוא חסר לב (=אינו מסוגל לחשוב): חברים מבקשים ממנו לחתום ערבות, והוא לא חושב על העתיד, ולכן אינו מסוגל לסרב.

ב. עורב ערובה לפני רעהו = אדם נעשה ערֵב להלוואה של הזולת, כי הוא עומד לפני רעהו הלווה המבקש ממנו להיות ערב, "כי יבוש למאן בדבר כאשר הוא לפני רעהו..." (רבי יונה).

ואם כאן הבעיה - כאן גם נמצא את הפתרון. אדם שמבקשים ממנו לחתום על ערבות צריך:

א. להשתמש בלב, לחשוב היטב על העתיד - האם הוא יוכל לעמוד בתשלום החוב אם הלווה יברח מהארץ או יפשוט רגל; אם נראה לו שהסכום גדול מדי - שיהיה חזק ולא יחתום!

ב. ללכת הביתה ולחשוב על הבקשה בשקט, לבד, כאשר הוא לא לפני רעהו ולא מתבייש.