ערבות לעומת הלוואה

קוד: ערבות לעומת הלוואה בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

פסוקים רבים בספר משלי מזהירים את האדם מהיות עָרֵב בהלוואה; בהמשך נסביר בפירוט חלק מפסוקים אלה:

• משלי ו1-2: "בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ - נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ -..." (פירוט).
• משלי יא15: "רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר, וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ" (פירוט).
• משלי יז18: "אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ" (פירוט).
• משלי כ16: "לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נכרים[נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ" (פירוט), משלי כז13: "קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (פירוט).
• משלי כב26: "אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף, בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת. אם אין לך לשלם - למה ייקח משכבך מתחתיך?" (פירוט).

החכם מזהיר מפני ערבות לזרים וגם לרֵעים, כלומר, מפני כל ערבות שהיא.

מדוע מזהיר החכם את תלמידיו דווקא מפני ערבות, ולא מפני הלוואה? ניתן להציע כמה תשובות:

1. הלוואה (בלי ריבית, לנזקקים) היא מצווה מהתורה:

• ויקרא כה35-36: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב , וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".
• דברים טו7-8: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ - לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ"

החכמה בספר משלי כפופה לתורה, שהרי (משלי א7): "יראת ה' - ראשית דעת", ולכן אינה יכולה לתת המלצות המנוגדות לתורה.

אולם, על זה עצמו יש לשאול - מדוע התורה ציוותה דווקא להלוות, ולא להיות ערֵבים? הרי, בימינו, כמעט כל מוסד שנותן הלוואות דורש ערֵבים, ולכן, מי שמסכים להיות ערֵב - עוזר לנזקק לא פחות ממי שנותן לו הלוואה! מה ההבדל העקרוני בין ערבות להלוואה?

2. ישנו הבדל פסיכולוגי-מעשי בין ערבות להלוואה: כשאדם נותן הלוואה, הוא נפרד מהכסף שלו ומעביר אותו לאדם אחר; הוא לא יכול להלוות אותו לאדם שלישי או להשתמש בו לעצמו; והוא מודע לאפשרות שהכסף לא יחזור אליו. לעומת זאת, כשאדם תוקע כף בערבות, הוא (לכאורה) לא נותן שום דבר, ממשיך לחיות כרגיל ולבזבז את כספו כרגיל, חותם על ערבויות לאנשים נוספים, ונוטה לשכוח את הערבויות שלקח על עצמו. ולכן, הערֵב עלול להיות מופתע - יום אחד, עלולים לבוא אליו ולדרוש ממנו כסף רב שאין לו, ואז יתקיים בו מה שנאמר ב משלי כב27: "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם - לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ"? הסכנה הזאת לא קיימת בהלוואה.

3. וישנו גם הבדל עקרוני יותר: כשאדם נותן הלוואה, הוא נותן רק כסף; אבל כשאדם חותם ערבות, הוא למעשה נותן את החופש שלו - הוא משעבד את עצמו להחזר הלוואה של אדם אחר; העתיד הכלכלי שלו כבר לא תלוי רק בו אלא גם במעשיו של הלווה. גם התורה וגם ספר משלי מעודדים את האדם לשמור על עצמאותו הכלכלית, לא להשתעבד ולא לשעבד.

לכן, התורה מצווה לתת הלוואות, אך לא דורשת מהאדם להעמיד את עצמו בסיכון של ערבות, וגם החכם בספר משלי מזהיר את האדם שלא ייכנס לסיכון הזה.