אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר

דקויות

המאמר מסתמך על דברים שכתבו רמי ניר וחנן מזל באתר הניווט בתנ"ך.

אוהב פשע אוהב מצה -

1. פירשנו אוהב פשע = מי שאוהב לראות פשעים אצל הזולת.

2. אך רוב המפרשים פירשו אוהב פשע = אוהב לפשוע. פשע = מרידה, פריקת עול, התרשלות, ולפי זה אוהב פשע = מי שאוהב לפרוק עול, אינו אוהב להיות כפוף למסגרת, או שהוא מתרשל ואינו משקיע מספיק בשמירה על המסגרת, למעשה אוהב מצה = אוהב לריב, "כי יעשה מריבה עמו" (מצודות). הדבר נכון, בפרט, בין בני זוג: בכל זוגיות ישנה מסגרת כלשהי ששני הצדדים התרגלו אליה, בין אם מדובר בלוח-זמנים שלפיו מתנהל הבית או בכללי התנהגות המקובלים על שני הצדדים; וכשאחד מבני הזוג מורד במסגרת ומפר את הכללים באופן חד-צדדי, הדבר עלול לגרום למריבות קשות.

3. ויש שפירשו להיפך - המצה גורמת לפשע "כי ייוולדו מן הַחֵמָה פשעים רבים" (רבי יונה, מלבי"ם).

הניסוח "אוהב פשע אוהב מצה" מאפשר את שני הפירושים ולמעשה אומר ששניהם נכונים - מי שאוהב לפרוק עול אוהב לריב, ומי שאוהב לריב אוהב לפרוק עול.

המסגרת אמנם מצמצמת את החופש האישי, אך היא גם יוצרת אוירה רגועה, שבה כל צד יודע למה לצפות, וכך מונעת אכזבות ומריבות.

4. ועל-דרך הדרש אמרו "אוהב פשע אוהב מצה - אפילו הרשע מישראל אוהב את חג המצות, משום שבחג זה נקרא "בן" למרות רשעותו" (רפאל ב"ר אשר חג'בי, על "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה").

מגביה פתחו מבקש שבר -

1. פירשנו מגביה פתחו = מגביה את סף ביתו כדי להרחיק אורחים לא רצויים.

2. אך יש שפירשו להיפך: "מכניס רֵעים רבים לפתח ביתו" (הגר"א). לפי זה, הפסוק מלמד שאין זה ראוי להכניס יותר מדי חברים, כי הדבר עלול לגרום למריבה, כמו שנאמר ב משלי יח24: "אִישׁ רֵעים להתרועע, וְיֵשׁ אוהב דָּבֵק מֵאָח" (פירוט); לפי זה, שני חלקי הפסוק מתארים שתי סיבות למריבה: פשיעה נגד החברים, וחברותיות מוגזמת.

• אולם, קשה להבין איך הביטוי מגביה פתחו מציין הכנסת חברים רבים הביתה, והרי אם הפתח גבוה הרי שקשה יותר להיכנס!
  

3. ויש שפירשו פתחו = פיו, והביאו כראיה את מיכה ז5: "אַל תַּאֲמִינוּ ברֵעַ, אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף; משֹּכֶבֶת חֵיקֶךָ שמֹר פִּתְחֵי פִיךָ". לפי זה, מגביה פתחו = מדבר דברי גאוה (מדבר "גבוהה גבוהה"), או מדבר בקול רם ("מגביה את קולו"), ומשמעות הפסוק היא כמו שכתבנו בגוף המאמר - הגאוה מביאה אסון (רש"י, מצודות). וכך דרשו חז"ל: "המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן - הקב"ה משברו" (מדרש תנחומא על בראשית ג סימן ז).

• אולם, כל פסוק העוסק בדיבור (כולל הפסוק מספר מיכה) מזכיר איבר כלשהו שקשור לדיבור, כגון לשון, פה או שפה; לא ברור מדוע הכתוב כינה את הפה "פתח" - מדוע לא נכתב פשוט "מגביה פיו/שפתיו/לשונו/קולו מבקש שבר"?

4. ואפשר לקשר בין שני הפירושים - פתח הבית ופתח הפה: "מי שביתו בנוי במקום נמוך, רק שמגביה הפתח לבד, יישבר בדרך כניסה ויציאה. כן אם הוא איש שפל, ופותח פיו בגאוה למעלה ממה שהוא, יישבר" (מלבי"ם); לדבריו, פתח הבית הוא משל לפתח הפה - כמו שפתח גבוה של בית גורם לנפילות ולשברים, כך גם דיבורים גבוהים גורמים לשברים נפשיים.

5. וייתכן שהפתח הוא פנימי יותר - פתח הלב: מגביה פתחו = מי שיוצר סף גבוה בכניסה לפתח ליבו, לא משתף את הזולת במחשבותיו ולא יוצר קשרים עם אחרים, מתוך מחשבה שהם "נמוכים" ממנו ואינם ראויים לו. לפי זה, שני חלקי הפסוק מדגישים שני עניינים שבהם יש להשקיע במסגרת זוגית (או בכל מסגרת חברתית אחרת):

• החלק הראשון מדבר על השקעה במסגרת החיצונית - כללים וגבולות,
• והחלק השני מדבר על השקעה בתוכן הפנימי - השיתוף והפתיחות.
  

הקשר בין גאוה לבין שבר ואסון נזכר גם בפסוקים אחרים:

• משלי טז18: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ"
• משלי יח12: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" (פירוט)

מבקש שבר -

ייתכן שהמילים האחרונות - "מבקש שבר" - מתייחסות לשני חלקי הפסוק, ואם כך, הפסוק מתאר שלוש סיבות לצרה, שלושתן קשורות ליחס לזולת:

• אהב פשע = אהבת הבגידות והמרידות;
• אהב מצה = אהבת המריבות;
• מגביה פתחו = התנשאות על החברים.

לפי זה הפסוק בנוי במבנה ייחודי - לא כשני משפטים מקבילים, אלא כמשפט אחד שיש לו שלושה נושאים ונשוא אחד. ניתן לפרש באופן דומה את משלי יז27: "חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו, יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר[יְקַר] רוּחַ - אִישׁ תְּבוּנָה" (פירוט).