קוד: ביאור:משלי כו21 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כו21: "פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מִדְיָנִים
מדונים[מִדְיָנִים]
לְחַרְחַר רִיב
"
כמו פחם (חום גבוה) המקיים את בעירת הגחלים, וכמו עצים המקיימים את בעירת האש, כך איש מדיינים, איש שאוהב סכסוכים ושיש לו אינטרס אישי בסכסוכים, מקיים את חרחור (חום) המריבה, מלבה את המריבה ועושה כל שביכולתו כדי שתבער לאורך זמן.
"ראשי החמולות הגדולות בחברון... נפגשו עם... ראש מועצת קרית ארבע ונציגים בכירים של היישוב
היהודי... התנהלה פגישה לבבית במהלכה הצהירו הנוכחים על
שאיפתם לחיי שלום ובטחון בעיר האבות, והחליפו תעודות הוקרה.
זמן קצר לאחר
מכן הוזמן השייח' ל'שיחה' ע"י הרשות הפלשטינית, והופצו כרוזים נגדו בעיר.
"
(מתוך הידיעה:
פגישה היסטורית בחברון, שפורסמה באדר א ה'תשס"ח באתרי חדשות שונים).
דברים דומים שמעתי במקומות רבים נוספים, כגון עיר דוד (ראו פגישה בין מנכ"ל עמותת אלע"ד לבין מוכתר הכפר סילואן), אפרת שבגוש עציון, קרני שומרון ועוד - בעבר היו יחסים טובים עם הערבים, היו מבקרים זה אצל זה בלי פחד, ורק לעתים רחוקות היו מהומות; רק לאחר הסכמי אוסלו, כשהגיעו לשומרון פוליטיקאים ערביים מארגון הפת"ח (שעד אז היו בתוניס), התחילו הבעיות הגדולות.
לפוליטיקאים, וגם לאנשי צבא בכירים, יש לפעמים אינטרס אישי לגרום לשנאה ולמלחמות בין עמים - זה מחזק את המעמד שלהם בקרב עמם, ואף מספק להם פרנסה (אילו לא היו מלחמות - מי היה משלם משכורות גבוהות לבכירי הצבא?...). זו כמובן לא הסיבה היחידה למלחמות, אבל זו אחת הסיבות העיקריות שסיכסוכים בין עמים נמשכים לאורך זמן, ולא מוצאים פתרון.
כך נאמר כבר בספר משלי: כמו שהעצים הם חומר-הבעירה של האש, כך גם למריבה ישנו חומר-בעירה, והם האנשים שיש להם אינטרס לחרחר-ריב.
הפסוק (כמו פסוקים נוספים בספר) בנוי במבנה של שלוש צלעות:
פחם - לגחלים,
ועצים - לאש;
ואיש מדיינים - לחרחר ריב.
ההקבלה בין הצלע השניה לצלע השלישית היא ברורה - בצד ימין יש חומר שעוזר לקיים את צד שמאל:
1. ייתכן שהכוונה לא לכל גחל בפני עצמו אלא לקבוצת הגחלים - הגחלים הישנות כבות, והפחם החדש שמוסיפים הופך בעצמו לגחלים חדשות. לפי זה, הצלע הראשונה מדברת על בעירה פנימית של גחלים, והצלע השניה מדברת על בעירה חיצונית של אש; הצלע הראשונה היא משל לשנאה הבוערת בתוך ליבם של האנשים, והצלע השניה היא משל לשנאה הפורצת החוצה והופכת למלחמה, שתיהן באשמת איש מדיינים ה מחרחר ריב (דעת מקרא, וכן מצודת דוד).
2. ייתכן שהמשמעות של פחם בלשון התנ"ך שונה ממשמעותו בימינו - פחם = חום גבוה. החום אכן עוזר לקיים את הגחלים. לפי זה, הצלע הראשונה מדברת על החום והצלע השניה מדברת על חומר הבעירה; הצלע הראשונה היא משל להסתה ה"מחממת" את ליבותיהם של האנשים, והצלע השניה היא משל לאמצעים הפיסיים, כגון נשק ותחמושת, המאפשרים לאנשים להוציא לפועל את החֵמה שבליבם; שניהם נכללים במעשיו של איש מדיינים ה מחרחר ריב (ע"פ רש"י ומלבי"ם).