לא לזלזל בידידות

קוד: לא לזלזל בידידות בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי מלמד את האדם שלא יזלזל בקשרים חברתיים, גם אם נראה לו שאין לו צורך בהם.

משלי כז7: "נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק"

כשאדם שבע הוא מזלזל במאכלים טעימים כמו נופת (דבש נוזלי), וכשאדם רעב, כל מאכל מר מרגיש לו מתוק וטעים (פירוט).

האוכל בפסוקים אלה הוא משל לקשרים חברתיים: אדם שנמצא בין שכניו ומכריו, עלול לפעמים להרגיש שנפשו שבעה מהקשר איתם, ולזלזל בידידות ביניהם - נפש שבעה תבוס נופת; אולם, אם אותו אדם יהיה בודד, הוא יהיה רעב לידידות, ואז גם המכרים ה"מרים" יותר שלו, שאיתם הוא מסוכסך עכשיו, עשויים להיראות בעיניו "מתוקים" - ונפש רעבה כל מר מתוק.

משלי כז8: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ"

כמו ציפור, הנודדת ומתרחקת מהקן החם שלה רק באופן זמני - עד לעונה הבאה, כך כל איש אשר נודד ומתרחק ממקומו הקבוע, שבו נמצאים כל שכניו ומכריו, יש סיכוי סביר שירצה לחזור אליו בעתיד (פירוט),  ולכן כדאי לו לשמור על קשר עם חבריו הישנים.

הפסוק הבא מקשר בין המשל לנמשל:

משלי כז9: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ"

שמן ריחני יכול לשמח את לב האדם, אך הצורך העיקרי של האדם הוא הצורך בקשרים חברתיים: הרֵעוּת מתוקה לאדם הרבה יותר מהעצות שהוא נותן לעצמו כאשר הוא לבד (פירוט).

השורש מתק, המופיע גם בפסוק 7 וגם בפסוק 9, מלמד שיש כאן משל ונמשל - הדבר ה"מתוק" הוא האוכל אלא הקשר החברתי (קשר חברתי נמשל לדבש גם במשלי כה16-17 - פירוט).

המסקנה המעשית נמצאת בפסוק הבא:

משלי כז10: "רֵעֲךָ [וְרֵעַ]האָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק"

אף פעם אל תזלזל בשכניך ובמכריך הותיקים, ואל תנתק את הקשר איתם, כי הקשר הזה חשוב יותר מקשרי המשפחה (פירוט).