חכם, בני, ושמח ליבי, ואשיבה חורפי דבר

קוד: ביאור:משלי כז11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כז11: "חֲכַם, בְּנִי, וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר"

בני! למד הרבה והֱיֶה חכם, שמח את ליבי ועזור לי להשיב (לענות) דבר (תשובה) לאויביי האידיאולוגיים המחרפים אותי.

בני! הֱיֶה חכם ולמד מהניסיון שלי, זה ישמח את ליבי! כך אוכל להשיב אל חורפי (נעוריי) את דבר -החכמה שלמדתי בזקנתי.

הקבלות

האב (או האם) מעודד את בנו להיות חכם כדי לשמח אותו, כפי שאמר גם ב משלי כג15: "בְּנִי! אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (פירוט) וב פסוקים נוספים שבהם הבן החכם משמח את הוריו.

אולם, כאן הוא מוסיף ואומר ואשיבה חורפי דבר. למה בדיוק הכוונה?

א. חורפי = המחרף אותי בגלל בני

לפי רוב המפרשים, חורפי הוא אדם המחרף ומבזה אותי בגלל בני:

1. כשהבן טיפש, הבריות מקללות לא רק אותו אלא גם את הוריו; ולכן ההורים רוצים שהבן יחכם: "גם אם עד עתה לא קבלת חקי החכמה, חכם נא מעתה, ושמח לבי, כי עד עתה היו מחרפים אותי על ידך, כמו שאמרו חז"ל "ארור שזה ילד, ארור שזה גדל", עתה אשיבה חורפי דבר" (מלבי"ם), "אך אם תסכל, תסבב שלא אוכל להשיב חורפי דבר, מיראתי שיספר מומיך" (רלב"ג, וכן מצודות).

- אולם, פירוש זה מניח שהבן היה עד עכשיו טיפש, ולהנחה זו אין יסוד בפסוקים.

2. ביטוי דומה מאד נמצא ב תהלים קיט42: "וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ"; כמו כן, ישנם פסוקים רבים בתהלים שבהם המשורר מתלונן על כך שאויביו מחרפים אותו:

• תהלים מב11: "בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ"
• תהלים סט10: "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי"
• תהלים סט11: "וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי"
• תהלים קב9: "כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ"

ייתכן שהכוונה לאויביו של דוד, שחירפו אותו על חטאו עם בת-שבע, וטענו שה' לא סלח לו, ושבניו מבת-שבע פגומים. אם כך, שאיפתו של דוד היא, שבנו השני מבת-שבע, שלמה, יפגין את חכמתו האלהית, וכך יוכל דוד להוכיח לכל אויביו שה' אכן מחל לו. ואולי זו כוונתם של חכמי התלמוד: "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים - יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (בבלי שבת יד:, עירובין כא:); בת-הקול הזאת מסמלת את רוחו של דוד, המביע שמחה כאשר הוא רואה את צדקתו של בנו. לעומת זאת, כאשר שלמה חטא בחטא הנשים הנכריות, הדבר בוודאי גרם לציבור לחרף גם את דוד, ולהזכיר שוב את חטאו.

ב. חורפי = המחרף אותי מסיבה אחרת

ייתכן ש חורפי הוא יריב כלשהו, המחרף ומבזה אותי בלי קשר לבני:

3. יש מפרשים שהכוונה ליריב רוחני או אידיאולוגי. הבן החכם מלמד את הוריו איך לענות לאנשים המחרפים אותו: "למה נקרא שמו 'כלאב'? - שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה (כלאב = מכלים את הרב שהיה אב בהוראות), ועליו אמר שלמה בחכמתו בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי, ואומר חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר" (רבי יוחנן, בבלי ברכות ד.). "דוד היה שמח בבן החכם, לא רק מפני שידע להשיב למפיבושת בהלכה, אלא גם מפני שהוא (דוד) בעצמו למד ממנו הרבה כל כך, עד שידע להשיב פני מריביו בהלכה, וזה מובן בביטוי ואשיבה ולא ותשיב, שמוסב על דוד עצמו" (הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב"). ייתכן שהחורפים הם צעירים, ומדברים בשפה ובמושגים של צעירים. כדי שיוכלו לענות להם, ההורים צריכים ללמוד מילדיהם.

בימינו קל יותר להבין רעיון זה: הטכנולוגיה מתפתחת כל-כך מהר, שהילדים מתמצאים בה יותר מההורים. כך, למשל, אם מישהו חירף את ההורים בפייסבוק, והם רוצים להגיב, ייתכן שיצטרכו ללמוד מילדיהם החכמים איך לעשות זאת - "חכם, בני, ושמח ליבי, ואשיבה חורפי דבר ".

4. השורש חרף נזכר בפסוקים רבים בקשר לאויבים המבזים את עם ישראל, למשל:

• צפניה ב8: "שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן, אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם"
• צפניה ב10: "זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם, כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם ה' צְבָאוֹת"
• תהלים עט12: "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי"
• תהלים פט52: "אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ"

לפי זה, ייתכן שהדובר בקטע הוא עם ישראל, והוא משבח את בניו החכמים, היודעים לענות תשובות משכנעות למחרפים. כך אמרו למשל על גביהא בן פסיסא.

5. ויש מפרשים שהכוונה לאויבים צבאיים, וה"דבר" כאן הוא דיבור של מלחמה, והבנים החכמים עוזרים להוריהם בשדה הקרב. כך נרמז ב תהלים קכז4-5: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם, לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר" (דעת מקרא).

- אולם, מסתבר יותר לפרש דווקא את הפסוקים בתהלים על-פי הפסוק שלנו, ולפי זה, המלחמה שנזכרת שם וכאן היא מלחמה שכלית-רוחנית, כמו בפירוש הקודם.

ג. חורפי = ימי נעוריי

6. בלשון המקרא, החורף מציין את ימי הנעורים, איוב כט4: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי" (פירוט).

לפי זה, ואשיבה חורפי דבר = אשיב אל ימי-הנעורים שלי את דבריי.

ההורה צבר הרבה חכמה וניסיון במהלך חייו, אבל הוא כבר זקן מכדי ליישם אותם. כאשר הוא מדבר עם בנו החכם, הוא למעשה מחזיר את חכמתו וניסיונו לימי הנעורים. כך הבן החכם יוכל ליישם את הניסיון שצברו הוריו. והוריו ישמחו בכל ליבם על כך שחכמת החיים שלהם תישמר לדורות הבאים.