קוד: ביאור:משלי ל29 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ל29: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד, וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת
"
ישנם שלושה יצורים אשר מטיבים את צעדם - צעדיהם הולכים ונעשים טובים ומוצלחים יותר;
ויחד עם הרביעי, ישנם
ארבעה אשר
מטיבים את
הליכתם.
הפסוקים הבאים מתארים את סוד הצלחתם:
משלי ל30: "לַיִשׁ - גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה, וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל
"
הליש - האריה - מסוגל להתגבר על כל בהמה, ולכן הוא לא ישוב לאחור, כלומר לא יירתע ולא יתחרט, מפני כל; יש לו ביטחון עצמי, כשהוא מחליט לבצע משימה - הוא לא ייתן לאף בהמה להפריע לו.
והאחרים הם:
משלי ל31: "זַרְזִיר מָתְנַיִם, אוֹ תָיִשׁ, וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ
"
זרזיר מתנים הוא יצור שיש לו זריזות במתניו, שמסוגל לרוץ או לעוף במהירות; בין אם הכוונה לכלב ציד, תרנגול, או ציפור הדומה לעורב; גם הוא, כמו הליש, "לא ישוב מפני כל" - רץ או עף בבטחון עצמי וללא היסוסים.
כך גם התיש - הזכר המוביל בעדר העזים: הוא מסוגל להילחם בגבורה גם בחיות טורפות (ראו 'דעת מקרא'), וגם הוא " לא ישוב מפני כל ".
הרביעי שונה משלושת הקודמים כי הוא לא חיה אלא אדם - מלך אלקום עמו: גם המלך אוחז בידיו סמכויות וכוח רב, וגם הוא צריך לפעול בבטחון עצמי, לא להסס ולא לפחד מאחרים, כך שאף אחד לא יוכל לקום ולעמוד ולהתמודד עמו.
המסר המעשי של הפסוק מכוון למלך: כדי להצליח בהליכתו, עליו ללמוד מהאריה, הזרזיר והתיש, שהם גיבורים ואינם נסוגים לעולם: "מטיבי צעד - הולכים ומצליחים בגבורתם
"
(רש"י); "שלושה עזים הם
"
(הגאון מווילנה); "ולמד דעת, שאין למלך ללכת בטח למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה, אם לא כשימצא
בעצמו גבורה, אז יבטח ויצליח ע"פ הרוב, כמו אלו, שע"י שמוצאים גבורה בעצמם,
הולכים בטח ומצליחים
"
(מצודת דוד).
המלך כמובן צריך להתייעץ, ולא לסמוך רק על השכל שלו (ראו הסכנה שבבטחון עצמי מופרז); אבל לאחר שהחליט, עליו לבצע את ההחלטה בבטחון, ולא לסגת מתוך פחד מהתנגדויות.
ייתכן שהמשפט ולא ישוב מפני כל, שנאמר על האריה בפסוק 30, מתייחס גם לכל שלושת היצורים שבפסוק 31, ולכן אין צורך לחזור עליו לגבי כל אחד ואחד; כך פירשנו למעלה.
ייתכן שהקטע ממשיך בפסוקים הבאים (פסוקים 30-31): הפסוקים שלנו ממליצים למנהיג המרגיש כוח וגבורה לנהוג בבטחון עצמי וללא
היסוסים, והפסוקים הבאים ממליצים למנהיג המרגיש חולשה ועייפות לקחת 'פסק
זמן' לעצמו (פירוט).
יש אומרים שהמסר בפסוק שלנו מכוון לא למלך אלא דווקא לאדם הפשוט, והוא מזהיר אותו מפני התמודדות עם המלך, שהרי המלך הוא כמו אריה ואי אפשר לעמוד מולו
(רס"ג; ראיתי ב'דעת מקרא'). רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים בספר משלי, למשל
משלי כ2: "נַהַם
כַּכְּפִיר אֵימַת
מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ
" (פירוט).
אכן הקטע קשה להבנה, להלן רעיון שעלה לי בנושא (אגב, מבחינתי ספרות החכמה לא באה רק ללמדנו אלא גם להשכילנו בחידודים ומשחקי לשון).
נראה לי שהקטע עוסק בעזות (יתכן בהקשר של תשוקה, ייתכן גם במובן: עזות מצח – עקשנות – מצח נחושה – נחושת - ראו קישור בהמשך). גם יש קשר לשרשים קפר- כפר- חפר, ראו קישור בהמשך.
משלי פרק ל כט-לא שלשה המה, מיטיבי צעד, וארבעה, מיטבי לכת. ליש, גבור בבהמה , ולא-ישוב, מפני-כל. זרזיר מתנים או-תיש , ומלך, אלקום עמו..
בבלי - מסכת ביצה פרק ג... והיינו דאמר ר"ש בן לקיש ג' עזין הן: ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות וי"א אף עז בבהמה דקה וי"א אף צלף באילנות...
ילקוט שמעוני - וזאת הברכה... והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, (שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות....
אם כן לפי המסורת שהשתמרה בתלמוד, יש להבין זאת כך: ליש – שועל (אמנם ליש משמעו גם אריה) (לצורך העניין משפחת הכלבים – כלב - זאב – תן – שועל..) שועל = שעל = צעד (שלשה המה מיטיבי צעד..) (השועל כמו שכתבתי (ראו קישור) נקרא גם חפר)
זרזיר מתנים – תרנגול (לפי רוב התרגומים העתיקים) (התרנגול מכונה גבר (עציון גבר) גבר = גבורה = עוז) (מעניין הביטוי "עוז והדר", דר באמהרית = תרנגול..) (כתבתי בעבר: פליאדות = כימה = תרנגול = סוכות – כפורת)
תיש – עז (תיש / עז בלטינית: Capri – קפר – כפר)
מלך אלקום – צלף קוצני (אגב, זהו כנראה מקור שמו של צלפ-חד בן חפר, אבו אל בנאת) - כפר (לטינית: capparis spinosa) (אנגלית: thorny caper) (ערבית: כבאר – כפאר)
מהצלף הכינו יין קפריסין, השתמשו בו בין השאר כדי לתת עזות לציפורן (שחלת)
בבלי - מסכת כריתות פרק א. .. יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה. ירושלמי - מסכת יומא פרק ד... יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורן מפני שהיא עזה.
פרי הצלף נקרא גם אביונה שעניינה גם תשוקה. קוהלת פרק יב ה : גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה: כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים. ו עד אשר לא-ירחק (ירתק) חבל הכסף,..
גם שאר החיות המוזכרות ידועות כמסמלות תשוקה, בינתיים אמנע מלפרט.
ראו עוד בעניין:
אלישה - קפריסין
דברי אגור בן-יקה - "המשא" - כלומר, הפילוסופיה:
א) תיעוד מקור הפילוסופיה "
איתיאל ואוכל" - כלומר, אגור בן-יקה יכול, כי אלהים איתו.
ב) תיעוד תוארו האישי - "הגבר ".
ג) תיעוד האמת האישית:
"
כי בער אנכי מאיש "
"
ולא בינת אדם לי "
"
ולא למדתי חכמה "
"
ודעת קדושים אדע ",
כלומר, יש סיבה טובה להקשיב וללמוד ממנו, כי נחן בתבונת "אל ועליונים".
לעצם השאלה:
"
שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת" - בארבעה מצבים:
"
לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה" - 1) אריה, לעומת 2) בהמות אחרות.
"
וְלֹא-יָשׁוּב מִפְּנֵי-כֹל" - אריה, סמל הנצחון במלחמה, לעומת בהמות, שהן טרף קל.
"
זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ-תָיִשׁ" - 3) כלב משכוכית לעומת 4) "תָּיִשׁ" הקופץ לראש העדר.
"
וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ" - תָּיִשׁ מִתְנַשֵּׂא כמלך שאינו חייב קימה.
"
אִם-נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא" - סביר שהמתנשא עשה מעשה נבלה.
"
וְאִם-זַמּוֹתָ יָד לְפֶה" - או זמם מזימה - מוטב לו לשתוק.
"
כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה" - כי כמו שחמאה
מוֹצָאָהּ מערבוב
החלב עד
מִיץ, כך -
"
וּמִיץ-אַף יוֹצִיא דָם" - שפיכות
דמים,
מוֹצָאָהּ מערבוב דברי הכסילות של חמום מוח, שהם
תמצית אַף.
"
וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב" - לחיזוק המשל הקודם, כפל משמעות.
(משלי ל' 33-29)