קוד: ביאור:משלי כ2 בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: אראל ע"פ מלבי"ם
אל:
משלי כ2: "נַהַם כַּכְּפִיר
אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ
"
כמו נהמת רעב של כפיר, כך צריכה להיות האימה (היראה) מפני המלך; מי שמעז ועובר את הגבול בינו לבין המלך, חוטא ומסכן את נפשו.
אימה - חכמי המשנה והתלמוד השתמשו בביטוי זה כדי לתאר את היחס הראוי למלך, בפירושם על
דברים יז15: "שׂוֹם
תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
" (פירוט) - "שתהא אימתו עליך
"
(רב, ר' יהודה,
סנהדרין כ:), ולפי זה פירש רמ"ד וואלי בפסוקנו, "מי שאינו נוהג כן, ומזלזל בו או מכעיסו, סופו שגורם רעה לעצמו
"
(רמ"ד וואלי).
התעבר - צורה מחוזקת של הפועל עבר; מתעברו = אדם העובר את גבול-היראה המפריד בינו לבין המלך ו"שובר דיסטנס" עם המלך, וכך עובר על דברי חז"ל "שתהא אימתו עליך".
כמה פסוקים בספר משלי מזהירים את האדם הפשוט מפני התנהגות לא זהירה בקרבת המלך. כל פסוק מתייחס למצב אחר:
חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ" (פירוט): כשהמלך כועס ו"מחומם" - הוא מסוכן לכל העם, כי הוא עלול לשלוח שליחים שיוציאו אנשים להורג. במצב כזה, חייבים לשלוח איש חכם שירגיע את חמתו, ואז המלך יהיה מרוצה וייטיב עם העם, כמו גשם שמיטיב עם התבואה היבשה.
נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ" (פירוט): כשהמלך לא כועס אלא רק עצוב וזועף - הוא לא מסוכן לכל העם, אלא רק למי שמתקרב אליו יותר מדי (כמו הכפיר, שאינו יוצא ממעונתו לטרוף טרף, אלא רק פוגע בחיות שעוברות בקרבתה). כאן, אחרי שתעבור תקופת הזעף והמלך שוב יהיה שבע-רצון, הוא ייטיב עם כל העם, כמו טל שמרטיב את כל הצמחים.
נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ": גם כשהמלך לא כועס ולא עצוב, הוא דואג לכך שלעם תהיה אימה מפניו - שכולם ייראו מפניו ולא יפגעו בכבודו. גם במצב כזה המלך דומה לכפיר, שפוגע בכל מי שעובר את הגבול ומתקרב אליו יותר ממה שהוא מרשה לו.
כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה. אַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו, וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים" (פירוט) - אפילו כשהמושל כביכול מקרב אותך אליו ונותן לך לאכול - אל תחשוב שהוא באמת אוהב אותך - היזהר מפני מצב הרוח ההפכפך שלו.
אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק - מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל" (פירוט).
תומאס הובס, הוגה דעות אנגלי חשוב, המשיל את כוחו האבסולוטי של המלך ל לווייתן; ספר משלי ממשיל אותו לכפיר, אריה או דב.
הגישה הכללית של הפסוקים מתאימה למאמרי המשנה בפרקי אבות "אל תיוודע
לרשות
", "הוו זהירים ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן
" - עדיף
לאדם להישאר אנונימי, ולא להתקרב לשלטון כדי שלא להיפגע ממנו.