הקירבה לשלטון היא רק אשליה

דקויות

הקטע (פסוקים 1-3) פונה לאדם אשר יושב לאכול לחם על שולחנו של מושל, ומזהיר אותו לנהוג בתבונה. על איזה מושל מדובר, ומדוע יש צורך מיוחד בתבונה במצב זה?

1. מושל = מלך או שליט. בסעודה על שולחנו של המושל מגישים מאכלים רבים ויקרים וטעימים במיוחד. האדם הפשוט, שאינו רגיל למאכלים כאלה, עלול להתפתות ולאכול בלי הבחנה, והדבר עלול לגרום לו נזק בריאותי או רוחני. לפי זה, הקטע תקף גם לכל סעודה חגיגית שאנחנו משתתפים בה, כגון אירוע או כנס, שמגישים בה מאכלים "כיד המלך".

בנוסף, עצם הישיבה ליד שולחנו של המושל היא כבוד גדול, והאדם הפשוט עלול להתבלבל ולהסתחרר מהכבוד. לפי זה, הקטע תקף גם לכל מצב שבו אדם זוכה לכבוד מיוחד מצד רשויות השלטון (ראו "עצות").

2. מושל = כל אדם שנותן לך אוכל, שנקרא "מושל" כי "הוא בעל הסעודה" (מצודות); והקטע מלמד, שיש להתבונן בעיניו של בעל הסעודה, ולראות אם הוא אכן נותן את האוכל בעין יפה ובשמחה, או שהוא נותן בעין רעה ומתוך תחושה של לחץ חברתי בלבד: "בין תבין - תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך, להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה"; ואם הוא נותן בעין רעה, יש להיזהר ולא לאכול ממטעמיו:  "ושמת - רוצה לומר, אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו: אם בעל נפש אתה - אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע: (ג) אל תתאו - אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים: והוא - רוצה לומר, מאכלו כוזב בפעולתו, כי דרך המאכל להבריא גוף האדם, ולא כן הבא מבעל עין הרע"; רעיון דומה מופיע בהמשך הפרק - ראו העיניים הן שער לנפש.

• אולם, הפסוק שלנו בפירוש מדבר על מושל, ולא מסתבר שהכוונה לאדם פשוט.

3. מושל = חכם (ממשיל משלים), רב: "היה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו... ואומר  ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה"  (שמות רבה טו כ);  "אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם -  בין, ואם לאו -  תבין את אשר לפניך; ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה  - פרוש הימנו"  (חולין ו.). 

4. מושל = יצר הרע, "שנקרא רוח המושל", והפסוק בא להזהיר מפני מאכלים לא כשרים. "ומה שאמר ללחום, ולא אמר לאכול, לרמוז ששעת אכילה היא שעת מלחמה, כי יצר הרע רוצה לאכול הרבה, וגם בלי הבחנה בין טוב לרע... ויצר הטוב רוצה לעכב ולהבחין כראוי, ולכן יש מלחמה חזקה ביניהם" (רמ"ד וואלי). "וכל זה הוא משל אל המושל אשר באדם, שהוא יצרו המתאוה וכח המתעורר המושל בגויה, שכינה אותו בקהלת בשם מלך זקן וכסיל, והוא המזמין את האדם האמתי שהם כחות שכלו, לאכול בלחמו, וצריך לדעת מי היושב לפניו, ולהשמר מפתויו, בין שלא להרחיב את נפשו המתאוה, לפרוץ גבול, בין שלא לתאו לריבוי המטעמים רק המזון ההכרחי, כי הוא לחם כזבים ואינו לחם המיוחד אל הנפש ואל האדם מצד שהוא אדם, רק מצד בהמותו" (מלבי"ם).

5. מושל = השכל, שאמור להיות המושל באדם: "כי תשב ללחום את מושל, והוא מזון החכמה שיזונו בו עם המושל באדם והוא השכל, הנה יקרא לך מהתישבותיך לקבל החכמה שתבין את אשר   לפניך:  אם בעל נפש אתה  ללחום ולהזין ממזונו, והוא בעל תאוות המושל בשכלו, הנה  תשים קוצים בגרונך  ובבית הבליעה שתחנק בהם,  אל תתאו למטעמותיו  ואם ישנם ערבים לפניך, כי מזונו הוא לחם כזבים והבלים, שאין בו תועלת והשארות כלל"   (רלב"ג, ורעיון דומה בפירוש  מלבי"ם).

הקבלות

ישנם פסוקים נוספים המזהירים מפני קרבה יתרה לשלטון.

הפסוק שלנו מדבר על בינה ביחס למושל; פסוק דומה מדבר על חכמה ביחס למלך, משלי טז14: "חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" (פירוט).

אדם אחד, שישב עם המושל ואכל לחם על שולחנו, היה מפיבושת, שאכל על שולחנו של דוד, שמואל ב ט13: "וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו"

אולם מפיבושת לא היה זהיר מספיק, וכשאבשלום מרד בדוד, הוא לא מיהר להביע את תמיכתו בדוד, וכך נתן לעבדו פתח לבגוד בו, שמואל ב טז3: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי".

ייתכן שהפסוק שלנו מסתמך על סיפור זה.

-