שמואל ב ט

1 ויאמר דוד הכי יש-עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן. 2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו-לו אל-דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך. 3 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל-המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים. 4 ויאמר-לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל-המלך הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל בלו דבר. 5 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן-עמיאל מלו דבר. 6 ויבא מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול אל-דוד ויפל על-פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך. 7 ויאמר לו דוד אל-תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את-כל-שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על-שלחני תמיד. 8 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל-הכלב המת אשר כמוני. 9 ויקרא המלך אל-ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל-ביתו נתתי לבן-אדניך. 10 ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן-אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן-אדניך יאכל תמיד לחם על-שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים. 11 ויאמר ציבא אל-המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את-עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על-שלחני כאחד מבני המלך. 12 ולמפיבשת בן-קטן ושמו מיכא וכל מושב בית-ציבא עבדים למפיבשת. 13 ומפיבשת ישב בירושלם כי על-שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו.