קוד: ביאור:תהלים קיח27 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
הביטוי "אסרו חג" מופיע בספר תהלים; נקרא את הפסוק כולו:
תהילים קיח27: "אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ,
אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
"
1. הפירוש המקובל הוא - כדי שהכבש לא יברח;
החוגגים עומדים בשער, הם לא יכולים להיכנס אל המזבח (אולי הם טמאים, ואולי מסיבה אחרת - ע' רמב"ם, הלכות ביאת המקדש ז יז-יט); הם היו יכולים לתת את קרבן החג לכהנים וללכת לאכול את סעודת החג עם משפחתם; אבל הם אינם מסתפקים בכך - הם רוצים להיות קשורים אל הקרבן - להרגיש שהם עצמם עולים על המזבח, והקרבן מייצג אותם.
החג בשבילם הוא לא רק זיכרון לאירוע הסטורי רחוק; הם מרגישים את החג על בשרם - "אל ה' ויאר לנו
" (כדברי חז"ל "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
"); ולכן חשוב להם להיות קשורים אל קרבן החג כאשר הוא עולה אל ה'.
גם היום שאחרי החג - יום שבו אנחנו נוהגים קצת מנהגי שמחה (הקפות שניות
אחרי סוכות, מימונה אחרי פסח, ועוד יום חופש לתלמידים...) - אמור לבטא את
ההזדהות שלנו עם החג, והרצון שלנו שהמסרים של החג ישפיעו גם על ימי החול;
ולכן ראוי לו השם "אסרו חג
".
הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶּרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו" ועוד; וגם בלשון חז"ל המילה "חגיגה" משמשת ככינוי לקרבן).
המפרשים נחלקו בשאלה, מהי המשמעות המקורית של המילה "חג":
1. יש אומרים שהמשמעות המקורית היא "קרבן", והמועד נקרא "חג" בהשאלה, משום שמקריבים בו קרבנות רבים;
2. ויש אומרים שהמשמעות המקורית היא "מועד", והקרבן נקרא "חג" בהשאלה, כי רוב האנשים נוהגים להקריב בעיקר במועד.
ע"פ
רפאל שחורי,
המשמעות המקורית של "חג" היא "הסתובב במעגל"; לפי זה, המועד נקרא "חג" כי
הוא מגיע כל שנה באופן מחזורי, או כי במועד נוהגים לרקוד ולהקיף את המזבח;
והקרבן שמקריבים במועד נקרא "חג" על שם המועד (כמו פירוש 2).