קוד: ביאור:תהלים לו2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי, אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו"
תהלים לו3: "כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו, לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא
"
פרקים רבים בספר תהלים מתארים את מאבקו של המשורר ברשעים. אולם בפרק זה המשורר מדבר על רשע מיוחד - רשע שנמצא בקרב ליבו - יצר הרע.
לאותו רשע יש
נאום פשע; יצר הרע הוא נואם מוכשר, והוא מנסה לשכנע את האדם לפשוע.
אין פחד אלהים לנגד עיניו - כשיצר הרע נואם, הוא מתעלם מהפחד שה' יעניש את האדם על העבירות, ומנסה לגרום גם לאדם להתעלם מפחד זה. ויש לו כמה טענות:
הפחד שאתה מפחד מאלהים וענשו הוא דבר אמוניי, והוא דבר שאינו נראה לעינים, ורבים מכחישים אותו, שאין פחד ואין דין וחשבון, ומדוע אין פחד אלהים לנגד עיניו? למה אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה בגלוי לנגד עיני בני אדם? ובזה מכחיש פחד העונש וההשגחה, ככל טענות הפילוסופים הידועים המכחישים הגמול והעונש" (מלבי"ם).
הפשע מחליק בעיניו. אין הוא מדבר דווקא ככופר. לפעמים הוא מדבר גם בשם אלוקים, שאין פחד אלוקים בעולם; שאין הוא נוקם ונוטר; שאין הוא פוקד עוונות; שהוא וותרן. אלוקים הוא אלוקי החסד ואין הוא דורש מהאדם כלום. כל מה שיעשה האדם טוב בעיניו, והוא ממלא בזה את רצון האלוקים. אין הפשע רואה שום רע בעולם..." (דוד שלמה שפירא, סיני סח).
חלק = נעים למגע ולשמיעה אך גורם להחלקה ולמעידה; כי החליק אליו בעיניו - יצר הרע מתעתע באדם, מראה לו אשליות ומראות נעימים שמעוררים אותו למצוא עוונו, למצוא עוון שמתאים לו ולעשות אותו, ומאוחר יותר גם לשנוא את המעשים הטובים ולשנוא את הצדיקים שאינם חוטאים.
1. פירשנו שהמשורר מתאר את דברי
הרשע שבתוך ליבו, הנואם
נאום פשע. לפי זה, המשורר מתאר את הספקות והלבטים הפנימיים שלו. בדומה לכך פירש דוד שלמה שפירא: "הצדיק המתואר במזמורי ספר תהילים סובל לא רק מאויבים
המקיפים אותו מכל צד ומבקשים להכחידו מן הארץ או להטותו מאורח יושר; יש
ועוברים עליו
גם מכאובים פנימיים איומים, ספקות והרהורים...
" (סיני סח).
2. אך יש שפירשו, שהמשורר מתאר את דברי
הפשע, יצר הרע, שבתוך ליבו של
הרשע: "פשע - יצר הרע נקרא פשע, כמו שנקרא חטאת, וכמו שנאמר לפתח חטאת רובץ (בראשית ד')
" (מצודות). לפי זה, המשורר מנתח את התהליכים הנפשיים של הרשעים שהוא מכיר בסביבתו: "נאם פשע לרשע בקרב לבי וגו'
- הרי זה מקרא מסורס: יש בקרב לבי שהפשע, הוא יצר הרע, אומר לרשע שלא יהא
פחד אלהים לנגד עיניו. ובקרב לבי - כאדם שאומר 'כמדומה אני'
" (רש"י); "חושב אני בקרב לבי, שהיצר הרע מסית ואומר
לרשע 'אין מי בעולם שיהיה פחד אלהים לנגד עיניו, כי אין המקום משגיח בעולם
השפל, ולזה עשה מה שלבך חפץ'
" (מצודות), "בקרב לבי ומחשבותי נמצא נאום פשע לרשע, היינו הטענות שידבר הפשע אל הרשע,
מצייר כאלו החטא מתוכח עם הרשע, כי השכל יעמוד נגד הפשע ויסרב מלמלאות
רצונו, והפשע יערוך טענות כנגדו...
" (מלבי"ם). וכנראה שזו גם כוונת חז"ל: "צדיקים - יצר טוב שופטן, שנאמר (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי;
רשעים - יצר רע שופטן, שנאמר: נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו; בינונים - זה וזה שופטן, שנאמר (תהלים קט לא) יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו.'
" (בבלי ברכות סא ב; ראו רש"י שם). לפי זה, הפסוקים הבאים ממשיכים את הניתוח:
דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה, חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" - ה"קושיות" שלו הן דברי אוון ומרמה שמטרתם להתיר לו לחטוא, ואינן נובעות ממחשבה שכלית.
אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ, יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, רָע לֹא יִמְאָס" - הוא מתייצב, מתעקש להישאר בדרך לא טובה, גם כשמוכיחים לו שהיא רעה.
אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי" - הגאוה שלו היא שגורמת לו לשנוא את הטוב ולהתמיד ברע.
1. עוונו = העוון שלו; יצר הרע מנסה לשכנע את האדם למצוא עוון שקשור אליו, שייך לו, מתאים לו אישית.
2. ויש שפירשו, שה' הוא המוצא: "כי החליק הפשע על הרשע בחלקלקות בעיניו, כדי שימצא הקב"ה את עונו לשנוא אותו
" (רש"י). פירוש זה מתאים להשקפת חז"ל, שיצר הרע הוא שטן הפועל בכוונה לרעת האדם - הוא משכנע את האדם לחטוא כדי לגרום לה' לשנוא אותו: "כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו, וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום, כי אינו דורש שלום אליו
" (מצודות).
3. ויש שפירשו שהמשפט הוא חלק מטענה פילוסופית של יצר הרע: "החליק אליו בעיניו - שם לפניו הרכסים לדרך חלק, מראה לו שאין השכל המעשי מכריח אל עשיית המצות ומניעת העבירות, ושואל ממנו
למצוא עונו לשנוא, שימצא הטעם מדוע ישנא את העון ומדוע ימנע ממנו...
" (מלבי"ם).
4. פירוש נוסף: "אלוקים אינו מחפש חטאים ואינו מרגל. שנוי בעיניו למצוא עון, ואין לפניו עולה [נראה שמובן זה של הביטוי 'למצוא עונו לשנוא', היינו שהיצר מפתהו לרשע שהקדוש-ברוך-הוא שונא למצוא עון - יוצא מההקבלה בין שני הפסוקים: "נאום פשע לרשע... / אין פחד אלוקים לנגד עיניו", "כי החליק אליו בעיניו / למצוא עונו לשנוא": הטור הראשון מביע את עצם העובדה של פיתוי היצר, אם בדיבור פסקני ('נאום') או בקריצות ורמיזות ('כי החליק אליו בעיניו'). הטור השני מביע את תוכן הדיבור ('אין פחד אלוקים') והרמיזות ('למצוא עונו לשנוא'). וכשם שבפסוק הראשון תוכן הפיתוי הוא שאין פחד אלוקים מתגלה בעולם - כך נראה לפרש גם תוכן דברי החלקות שבפסוק השני שאין פחד אלוקים, לפי שאלוקים שנא למצוא עון]
" (דוד שלמה שפירא, סיני סח).
ראו גם מציאה = תוצאה לא בטוחה של חיפוש, בעיני- = מנקודת מבט סובייקטיבית.
הפסוקים בהמשך הפרק מדברים על
חסדי ה' כתשובה לרשע.