קוד: ביאור:תהלים מט6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
תהלים מט6: "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע, עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי?
"
- וזו החידה:
למה אני ירא ודואג
בימי רע,
והעוונות הקטנים הדבוקים
לעקבי -רגליי
מסובבים אותי וטורדים את מנוחתי? -
1.
עוון עקביי הוא "העונות אשר אני מזלזל בהם, לדושם בעקב רגלי
"
(רש"י,
מצודות). העוונות הנראים קטנים ולא-חשובים, כמו גרגרי חול שהאדם דורך עליהם בעקביו בלי לשים לב.
2.
עוון עקביי הוא "העונות שהלכתי והנהגתי בהם
"
(מלבי"ם).
עקב מסמל התנהגות
עקבית ומתמידה (וכן גם
רֶגֶל מסמלת
הֶרְגֶל); עוון עקביי הם העוונות הנדבקים אליי כמו זפת הנדבקת לעקב
(ע"פ גליה). אלה העוונות שהתרגלתי אליהם ועשיתי אותם באופן עקבי, וכבר שכחתי שהם עוונות.
דווקא העוונות האלו, הנראים קטנים ושגרתיים, מצטברים ומסובבים אותי, עד שהם מביאים עליי את הרע: "הם הם המסבבים אותי, ובעבורם אני מתפחד פן על ידיהם אלכד ברעה
"
(מצודות), "שלא שמרתי להכין לי צידה ליום מועד ולעשות דבר להשלמת נפשי
"
(מלבי"ם).
3.
עוון עקביי הוא אנשי-העוון (הרשעים), המקיפים את עקביי ברשת ובחבלים כדי ללכדני
(ע"פ דעת מקרא, פירוש ראשון).
עקב מסמל את נקודת-התורפה, העלולה להסתבך בחבלים ומלכודות, כמו ב
איוב יח9: "יֹאחֵז
בְּעָקֵב פָּח, יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים
"
(וראו גם:
עקב אכילס והנחש / חגי הופר,
עקב עקילס והקרסול / אביתר כהן).
1.
למה אירא בימי רע? היא שאלה שתשובתה בצידה:
עוון עקביי יסובני. יש רק סיבה אחת לפחד מצרות ואסונות, והיא - העוון המקיף אותי
(מצודות). "לא אירא מן המוות, רק ממעשי הרעים
"
(מלבי"ם). וכדברי חז"ל: "אֵין עַרְוָד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית
"
(ר' חנינא בן דוסא, ברכות לג.): אל תפחד מנחשים ארסיים - פחד רק מהעוונות שלך.
2.
למה אירא בימי רע? היא שאלה שעניינה שלילה: "אין לי להתיירא בימי רע... אפילו כשאויביי, אנשי הרשע והעוון, פורשים רשת ללכדי
"
(דעת מקרא).
3. ולענ"ד, השאלה מתחברת לפסוק הקודם,
תהלים מט5: "אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר
חִידָתִי
" (פירוט). מטרת המזמור כולו היא
לפתוח ולפענח חידה המטרידה את המשורר, והיא:
למה אירא בימי רע? - למה אני, הצדיק, כל הזמן
ירא ודואג
בימי רע, דואג
מעוון עקביי אשר
יסובני, חושב כל-הזמן על איך להינצל מעוונות ולזכות במצוות, בעוד שיש אנשים אחרים, שבכלל לא אכפת להם מעוונות וממצוות, והם בוטחים רק בעושר שלהם?
תהלים מט7: "הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ!
". מי צודק - אני, הירא מעוונותיי? או הם, הבוטחים בעושרם? התשובה לשאלה זו נמצאת בהמשך המזמור.
עקב יכול להיות גם רמז לחטא הנחש,
בראשית ג15: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ
עָקֵב
".
עקב מציין גם מרמה,
בראשית כז36: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב
וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם?!
".
עקב הוא גם שורשה של המילה עֵקֶב, המציינת שכר או עונש.