ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
קנא
קוד: קנא בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= ענינו צרת עין בזולתו מדוע יעשה או יהיה לו כן [והפעול יבוא בב']. ואשר יבוא בסימן הפעול ענינו כעס וקצף, ולפעמים גם עשות רעה ונקמה.
[שבי"ל]
פועל:
הקניא (הפעיל)
תואר:
קַנָּא (תואר)
פועל:
קינא (פיעל)
מופשט:
קנאָה (רגש)
תואר:
קנוא (תואר)
צילום:
מאמר:
אל תקנא בטרוריסטים
/ אראל -> סגלות משלי
מאמר:
סמל הקנאה המקנה
/ יהודה איזנברג -> קול ישראל
(קישור חיצוני)
מאמר לא גמור:
קנאה בוערת בספר משלי
/ -> התחלה בלבד
מאמר:
קנאה בזולת ונזקיה
ביטוי שם1:
אל קנא
אל קנוא ונוקם
(קישור חיצוני)
ביטוי שם1:
אל קנוא
מאמר:
חלומות יוסף - קנאה ושנאה
/ מיכאל עזרא
הגדרה:
מיהו קנאי
/ דוד אקסלרוד
מאמר:
קנאה ותחרות - קנאות וחרון
/ אראל
מאמר:
קנאים פוגעים בו - מאמרים על דיני הקנאות במקרא ובדברי חז"ל
מאמר:
קנאת אמונה מוצדקת לא קנאות לחומר
/ רמי ניר
תוספות ותגובות