קוד: עקרות ולידה א בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: איילת בר

אל:

הדמויות הנבחרות בהן נרצה לעסוק הן: רבקה, חנה, האשה השונמית, רחל, שרה ואשת מנוח. נשים שחוו עקרות, כמו גם לידה. קשה מאוד להקיף את הנושא כולו, ולכן אני מקווה שמתוך המעט שנצליח לברר נוכל ליצור נקודת מבט מרחיבה על המושג. מדוע "עקרות ולידה"? כי ישנו נושא מרכזי יותר שטמון בליבה של העקרות, והדמות הראשית שמנחה אותנו לאורך כל הדרך היא עם ישראל, והיחסים בינו לבין הקב"ה. בפרק הזה נבחן את מידת מעורבותה של האשה לעומת דמויות אחרות, וביניהן האיש.

א. מעורבות האיש לעומת מעורבות האשה

מבין הנשים שציינו, רחל אמנו [1] היא מאוד בולטת ויוצאת דופן. אנו רואים כי עניין העקרות "בנפשה הוא", ומפריע לה הרבה יותר מאשר ליתר הסובבים – ובכללם יעקב שאהב אותה. היא גם זו שיוזמת פניה לקב"ה, כפי שנאמר "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה" – שמע לקול תפילתה. מדוע ליעקב זה לא מפריע שהיא עקרה? מן הסתם זה כן, אולם התסכול איננו של יעקב. רחל היא המגלה קוצר רוח: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". הוא מקבל את שפחתה של רחל, בלהה ושותף לתפילתה – "ואיבנה גם אנוכי ממנה". אישיותה של רחל תואמת את האסרטיביות הזו. היא איננה אשה צנועה וחסודה טיפוסית, שפעולותיה הן פשוטות וחבויות; רחל פועלת, עושה, ולא רק מאחורי הקלעים.  

רבקה [2] היא ההפך הגמור: איננו מוצאים שום התייחסות מצדה שלה לעקרותה. יצחק הוא זה שמתפלל, יצחק הוא הנוטל יוזמה, ורבקה אינה הדמות הפועלת – "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא. ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו". רבקה אמנם מעורבת מאוחר יותר בשלב הדרישה בה': "אם כן למה זה אנוכי"; בהחלט קמה ופועלת, אך בשלב העקרות נדמה כי מקבלת עליה "בשקט" את הגזירה ולא פוצה פה. יצחק מעורב יותר אולי באופן קצת מפתיע, בהתחשב באופיו הנינוח יחסית לאורך הסיפור.

יתר הדמויות ממוקמות אי-שם על הסקאלה שביניהן:

חנה [3] היא הקרובה ביותר לאקטיביות של רחל בנוטלה חלק בהעלאת הנושא, בנטילת היוזמה ובפניה לה'. חנה ניגשת לפני ההיכל ושופכת שיחה לפני ה': "ותפלל על ה' ובכו תבכה". הדבר בא לידי ביטוי גם בשלל הביטויים המגוונים המופיעים בסיפור, המבטאים עד כמה העקרות מפריעה לה ("ולחנה אין ילדים"; "וה' סגר רחמה"; "הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"; "ירע לבבך"; "מרת נפש"). בשונה מרחל, כאן יש מעורבות של אלקנה שאף לו מפריע המצב, ומנסה בדרכו לנחם את אשתו: "למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה ירע לבבך? הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים". המדרשים מציינים את פנינה שהציקה לחנה כדי להמריצה להתפלל ("וכיעסתה צרתה גם כעֹס בעבור הרעימה"), וכך לבסוף שמע ה' לתפילתה. עוד דמות משנית – עלי הכהן – מוצא שהעניין נוגע לו ומברך את חנה: "לכי לשלום ואלוקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו". ריבוי הדמויות איננו מקרי ומלמד על כך שהעקרות כאן איננה דומה לשאר המקומות, אלא יש לה הקשר רחב יותר [4] .

אחריה האשה השונמית ושרה. עקרותה של שרה לא באה לסיומה על ידי תפילה, לא שלה ולא של אברהם. "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" [5] . הבשורה על הולדת בן אינה מענה לבקשתם, אלא אם כן זהו מענה לבקשת לב סמויה. נראה כי שניהם זנחו במידת מה את רעיון הבאת ילדים כזוג, והעקרות מפריעה לאברהם ולשרה במידה שווה פחות או יותר.

אצל האשה השונמית [6] לא נזכר משום מה האיש כלל, אולם ישנה מעורבות רבה של דמויות אחרות: אלישע, שמתפלל לה' שיהיה לה בן: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן", וגיחזי, שלולא דבריו כלל לא היינו יודעים שהעקרות יושבת על ליבה של האשה: "אבל בן אין לה ואישה זקן". עירובן של דמויות מבחוץ, לא מהמשפחה בתוך הסיפור, מעניק לו מעמד של חשיבות: כבר אין מדובר במקרה פרטי של אדם אחד, אלא במסר – במקרה שלנו, לגבי מעמדו של הנביא כעושה ניסים.

אשת מנוח [7] . אמנם מנוח הוא שפונה לה' – "ויעתר מנוח אל ה'" – ואיננו מוצאים שהאשה פעילה בנושא עקרותה, אולם היא נוטלת חלק די מרכזי בפגישות עם המלאך שנגלה דווקא אליה, ולא למנוח. בכלל, היחסים כאן מאוד מעניינים. האשה איננה נזכרת בשמה, ושוב ושוב מבטלת את עצמה בפני מנוח, אף כי אליה מיועדת התגלות המלאך. האם יש בהתגלות שלו אליה ולא למנוח ביקורת סמויה על היחסים ביניהם? או שמא על האשה שלא עושה די למען עצמה? אשת מנוח מנסה אולי להתחמק מנטילת האחריות על עצמה ומשליכה יהבה על מנוח. אלי היא עושה זאת מתוך כאב, אולי כי היא שומרת על עצמה שלא תיפגע במקרה וזה לא יתגשם.

העמדנו סקאלה שבקצה האחד שלה "מעורבות האשה" ובקצה השני "מעורבות האיש", ועליה מיקמנו את הנשים:

ניתן לראות כי התשובה לשאלה "למי זה מפריע?" אינה חד משמעית. רחל היא המעורבת ביותר, חנה מזכירה את דרכיה של רחל, שרה מעורבת באותה מידה של אברהם, האשה השונמית מעורבת פחות מהדמויות האחרות בסיפור, אשת מנוח אף היא לא פעילה לעומת מנוח ורבקה כמעט ואינה פועלת כלל. נדגיש כאן כי הכל ביחס לעקרות ולרצון להיחלץ ממצב זה ולא לאקטיביות בכלל. לעיתים זהו האיש שמעורב, לעיתים האשה, ולעיתים דמויות משנה נוספות. אין כאן מודל של "האשה פעילה יותר בקשר" או "האיש יותר מעורב".