קוד: בכורות - כהנים - לויים א בתנ"ך
סוג: הבדל
מאת: עדינה
אל: כפית ה'תשס"ב חשון
תגובה ל: כהנ שנכתבה ב15:11:32 10.11.2004
קודם כל, ברצוני להודות לכנרת אורי על ההזדמנות לכתוב כמה מהרהורי לבי, ועל כך שהיא בעצם דחקה בי לכתוב ולנסח דברים שהיו במחשבה זמן רב. את השאלות שכנרת שאלה לגבי החלפת הכהנים או הלוים בבכורות אני שואלת את עצמי בדרך זו או אחרת כבר שנה וחצי בערך. אבל רציתי לשתף אתכם בעוד כמה שאלות והרהורים שעלו לי במהלך המחשבתי שעשיתי.
הרבה מאיתנו יודעים (או לפחות חושבים) שהבכורות הוחלפו בלויים
(בהנחה שאכן הוחלפו בלויים, ועוד מעט נוסיף עוד כמה הוכחות לעניין) בגלל
חטא העגל. הבכורות, כמו יתר עם ישראל, חטאו ובכך איבדו את סגולתם, תהא אשר
תהא, ולעומת זאת, הלויים שלא רק שלא חטאו אלא אף נחלצו להלחם על כבודו של
הקב"ה, זכו בסגולה זו. ייעוד הלויים מתבצע בצורה שקטה קמעה, כאשר משה קורא
לשבט לוי להלחם ואומר להם "מלאו ידיכם היום לה'
", שזה נוסח של הכנה לכהונה (או לתפקיד
כזה או אחר), ואחר כך הדבר מובא לידיעת כל עם ישראל בתחילת ספר במדבר כאשר
סופרים את העם ושבט לוי נספר בצד, ואז הכתוב טורח לספר לנו שהלויים מחליפים
את הבכורות ושצריך לעשות פדיון של הבכורות בלוים. עד כאן הכל טוב ויפה.
אלא שיש לנו בעיה קטנה. כבר במצרים היינו צריכים לפדות את הבכורות! כבר בפרק י"ג בספר שמות, כאשר משה מודיע לבני ישראל על מצוות פטר רחם, הוא מודיע כי יש לפדות את הבכורות! יש כאן בעיה. אם מלכתחילה הבכורות היו מיועדים לעשות דבר מה במקדש, מדוע מלכתחילה צריך לפדות אותם?
עוד נקודה מעניינת, שאני לא יודעת אם יש לי תשובה מאוד טובה עליה, היא בנוגע לנחלת שבט לוי. שבט לוי, בתור שבט שעובד במקדש, לא אמור לקבל נחלה, כמו שרואים בהמון מקומות בתנ"ך. לעומת זאת, דוקא הבכורות מקבלים פי שניים! איך הבכורות אמורים להסתדר עם פי שניים נחלה, וגם לעבוד במקדש?!
במאמר לפניכם אין משנה סדורה ממש, ואני מניחה שיקח לי עוד לא מעט זמן לסדר את כל המחשבות שלי בנושא, אבל ראיתי הזדמנות להתחיל לסדר את המחשבות וקפצתי עליה (וחוץ מזה, רציתי לתת איזושהי תשובה, גם אם חלקית מה, לשאלתה של כנרת). מה שיש כאן בעיקר זה כל מיני מחשבות שיוצרות איזושהי תמונה, גם אם היא קצת מעורפלת.
אז קודם כל, כמו שציינתי, אני מסכימה עם כנרת לגבי זיהוי התחלופה של הבכורות עם הלויים (לא כולל הכהנים) בדוקא. כנרת טענה:
בנוסף להוכחותיה, יש לי להוסיף:
עכשיו השאלה היא מה היו אמורים הבכורות לעשות במקדש?
והשאלה יכולה להשאל גם בלי קשר לבכורות - מה עושים הלויים במקדש?
לא מזמן קראתי באנציקלופדיה המקראית בערך העוסק בכהונה, ושם מוזכר, שבעמים ותרבויות אחרים בעולם העתיק גם כן היו כהנים, אלא שבתרבויות מסוימות הכהן לא היה זה שמקריב (את זה עשו האנשים החפצים), אלא היו שומרי מקדש ומגידי עתידות. הדבר הזה הביא אותי לחשוב שאמנם ברוב התרבויות הכהן אכן היה המקריב, בעם ישראל יש שילוב של שני דברים - גם של הקרבה וגם של שמירה ועיסוק ברוחניות, כאשר מהתרבות הקדומה ניתן להבין שגם תפקיד השמירה הוא תפקיד חשוב בפני עצמו.
אחרי שראינו שיש במקדש בעצם שני תפקידים אפשריים (כאשר בעמים הסובבים את ישראל תמיד היה או זה או זה ובישראל יש שילוב של שניהם) - תפקיד אחד הוא הקרבת קרבנות - משרתי הא-ל, ותפקיד שני - שמירה ונשיאת המשכן שזה בעצם בא מהעם - טיפול העם במקדש ואיפשור עבודתו, כאן אנו מגיעים לנושאי התפקידים.
המשך המאמר נבנה מתוך השאלה שהעלינו לגבי פדיון הבכורות כבר במצרים - מצד אחד הבכורות נפדים מלכתחילה, מצד שני נדמה כי אחר כך הלויים מחליפים אותם. מכאן מגיע הרעיון כי יש שני עניינים בנתינת הבכורות והלויים - האחד מה שהעם צריך לתת, והשני מה שה' רוצה לקחת. נתינת הבכורות באה במסגרת שאיננה קשורה כלל למקדש, רק מספר במדבר אנו מקשרים את נתינת הבכורות עם עבודה במקדש. בספר שמות הענין הוא אחר לגמרי - במסגרת נתינת כל פטר רחם בבהמה ובחמור, נותנים גם מהאדם. לאדם יש צורך לתת את הבכור. יש איזשהו רגש שמובע בנתינה ואין זה משנה האם עושים משהו בסוף עם הבכורות, ואכן בסוף לא עושים כלום – פודים אותם וזהו. ובכל זאת, יש צורך לתת, יש חשיבות בעצם הנתינה.
בהמשך, במידה מסוימת במקום, אך במידה מסוימת בנוסף, נותנים את הלויים. אמנם מכיוון שלויה זה ענין שבטי העובר בתורשה, לכאורה אין כאן מה לתת - אך כל הפרקים העוסקים בהקדשת הלויים עוסקים בנתינה מאת בני ישראל. ומכאן עולה הרעיון שיש שני סוגים של נתינה - אחד הוא נתינת הבכורות והשני נתינת הלויים. את הבכורות צריך לתת ממילא כאקט של נתינה ונוספת על כך נתינת הלויים שזה מה שה' רוצה לצורך עבודה במשכן.
מכאן אנו מגיעים לסוגים שונים של נתינות בתחום אחר של החיים -
התחום המכונה מתנות כהונה. גם בתחום הנתינה של האדם לה' או למשרתיו יש
סוגים שונים של נתינה - אותם ניתן לחלק בגדול לשלושה סוגים:
ראשית
,
מעשר
,
תרומה
. ראשית ומעשר הם סוגי נתינה טבעיים - הם מופיעים
לנו בתנ"ך עוד לפני שמופיעות המצוות. הבל נתן מבכורות צאנו ומחלבהן
ולעומתו מלכיצדק נותן מעשר ויעקב מבטיח מעשר לקב"ה. יש פה שני סוגים של
נתינות שכל אחד מבטא משהו אחר. לדעתי:
ראשיתמציינת הכרת הטוב - "
כי שלך הכל ומידך נתנו לך". אמנם, כל התוצרת שייכת לקב"ה, אבל אנחנו נותנים את הראשית על מנת להביע זאת. בלי שנכיר בעובדה שזה של ה' בהתחלה, אין טעם לקחת לעצמנו את כל השאר. מכיוון שיש כאן רעיון מאחרי הנתינה, ממילא גם הנתינה עצמה היא סמלית ולא כל כך כמותית. לעומת זאת -
המעשרמביע רעיון של שותפות - כמו ששותפים בעסק מחליטים ביניהם על חלוקת הרווחים, כך אדם עובד את האדמה ונותן חלק מן הרווחים לקב"ה. לא חלק טוב דווקא, אלא אחוז מסוים מן הרווח - אתה עשית את שלך (גשם, טיב האדמה, רוח וכו'), אני עשיתי את שלי (חרישה, זריעה, קצירה וכו'), ובוא נתחלק.
השקיפה ממעון קדשך" - תור הקב"ה לתת את שלו בהסכם.
לעומת שני אלו יש
תרומה
- המובחר בכל דבר שמופרש לה' באופן אוטומטי - ה'
מקבל את הטוב. זה קדוש וזה שלו - מעין קדושה שחלה על הדברים המובחרים. גם
כאן יש מעין הכרת הטוב - הכרה בטובו הגדול של ה' ולכן הוא מקבל את הכי
טוב. במידה מסוימת מכירים בכך שהמובחר הוא קדוש והוא שייך לא-ל.
מה הקשר לעניינינו? כנגד שלשת סוגים אלו יש לנו שלשה סוגי אנשים
המיועדים לשרת במקדש:
הקשר בין לויים למעשר בא לידי ביטוי בלשון המקרא ומכאן ניתן ללמוד על התוכן, ולהלן כמה השוואות בפסוקים בין הלויים למעשר:
|
|
|
|
ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל (במדבר י"ח, כד) |
ונתת את הלוים לאהרון ולבניו נתונים נתונים המה לו מאת בני ישראל (במדבר ג', ט) |
|
כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם (שם, כו) |
הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתונים לה' (במדבר י"ח, ז) |
בגדול, המסר המרכזי בפסוקים הוא שה' לוקח את המעשר מבני ישראל (הם נותנים לה' והוא לוקח) ונותן ללויים, וכן לגבי הלויים – ה' לוקח מבני ישראל (במקום הבכורות) ונותן לאשר חפץ – לכהנים. רעיון השכר מופיע כאן שוב במעשר – המעשר בא ללויים חלף עבודתם. בעצם מה שמוצאים כן זה שהמעשר הניתן ללויים הוא המשכורת שלהם מאת בני ישראל על כך שהלויים עושים את עבודת בני ישראל, מכאן שהלויים הם הייצוג של בני ישראל במקדש.
בני ישראל לוקחים מתוך עצמם את הלויים ונותנים אותם למקדש. הדבר בא לידי ביטוי מאוד מוחשי בהבדל בין הקדשת הכהנים להקדשת הלויים. הכהנים קדושים מעצמם (כמו תרומה הם הנבחרים, הם קדושה. במובן זה הם דומים לקרבנות שאף הם נקראים תרומה), אך ללויים אין קדושה עצמאית - צריך להפריש אותם מתוך ישראל, לטהר אותם (משמע שהיו טמאים קודם), והכי חשוב - בני ישראל מניפים אותם כמו בתנופת קרבנות וסומכים את ידיהם על הלויים - פעולה המביעה שאדם מעביר את עצמו בעצם לקרבן, או במקרה זה - ללויים, וכך בני ישראל מעבירים את עצמם ללויים - הלויים מייצגים את בני ישראל. לעומת הכהנים שאותם בד"כ מקריבים, את הלויים לוקחים ונותנים.
ומה כל הנ"ל עוזר לנו? לדעתי
הבכורות מעולם לא היו אמורים לעבוד במקדש
. בני ישראל
היו אמורים לתת לה' את הבכורות, אך ה' רוצה שיפדו אותם. שיתנו, שירגישו את
רגש הכרת הטוב שבנתינה, אבל שאחר כך יפדו. למשכן הוא בוחר משהו אחר – הוא
רוצה שבמשכן יהיה שיתוף של העם עם ה'. אי אפשר שכולם יעבדו אז יש נציגים
כמעין מעשר. השבט עצמו אינו קדוש מלכתחילה – הוא פשוט נלקח כחלק מן העם
(יתכן שהחלק נברר במסגרת חטא העגל או אולי דוקא כקשור לשבטו של אהרון, אך
לא ברור).
ה' לא רוצה שהמשכן יבטא רק רגש של ביטול בפני הא-ל, אלא רגש של שותפות. אמנם הנבחר והקדוש (בית אהרון) מקריב ועוסק בקרבנות כמעין שלוחי ה', אך הנושאים את המשכן על הכתפים, הדואגים לרווחת המשכן והעוסקים עם הציבור (השומרים) הם נציגי הציבור עצמו, הם אחוז מסוים מתוך הציבור שמקבל משכורת מהציבור ובעצם משרת את הציבור ומייצג אותו בבית ה'.
---