הפרדוקסליות של מושג האלוהים

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

שמות לג20: "ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי".

ניתן להסביר "לא יראני" – גם "לא יבין אותי", כמו שאומרים "רואה אני את דבריך" ועוד.

בצורה דומה ויותר מובהקת מתבטא ישעיה הנביא, בפרק נה:

ח  כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה .

ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.

 

אי יכולת ההבנה של אלוהים מתקשרת אל מה שאני מכנה "הפרדוקסליות של מושג האלוהים".

הצורה הפשוטה ביותר של כך גלומה כבר בשאלה – "האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?". [1] התשובה הרגילה לכך היא שהבעיה היא בניסוח, שלא מאפשר תשובה נכונה – ולא באלוהים. כלומר – אם הוא יכול לברוא אז הוא לא יכול להרים ואם הוא יכול להרים אז הוא לא יכול לברוא. אבל תשובה יותר עמוקה לדעתי היא, כי בעצם מושג האלוהים מצוי יסוד פרדוקסלי. האפיון שלו כ"כל-יכול" חורג מעבר לכל מה שידוע לנו מעולמנו זה, בו כל הדברים הם בעלי יכולת חלקית בלבד, ולכן גם המונחים הלוגיים לא ערוכים להכיל מושג כזה.

אתן דוגמא יותר מורכבת, גם אם דומה: כדי להוכיח את אחדותו של האל בדרך-כלל טוענים שאם היו בנמצא שני אלוהים, אז אחד היה יכול להגביל את השני, וממילא כבר הוא לא היה כל-יכול. [2] כל זה טוב ויפה – אם נניח לרגע להנחה הלא-מוסברת-עדיין שאלוהים חייב להיות כל יכול – אך מה נאמר, האם אלוהים יכול להגביל את עצמו? בקבלה מדברים על אל ש"צמצם" את עצמו בכדי לאפשר את הבריאה, ובפילוסופיה מדברים גם כן על משהו דומה, המאפשר את יכולת הבחירה, אך גם כאן יש יסוד פרדוקסלי: אם האל הבלתי מוגבל יכול להגביל את עצמו אז הוא יכול להיות מוגבל, ואם הוא אינו יכול להגביל את עצמו אז הוא מוגבל בהכרח.

נמצאנו למדים שמושגים כמו "כל יכול" או "בלתי מוגבל" הם לא ממין העולם הזה ועל כן הם מובילים בהכרח לסתירות לוגיות. כל זה לא אומר שהם לא "נכונים", אלא רק שאין ביכולתנו לתפוס אותם – והרי זו מהותו של האל. עצם הגדרתו היא פרדוקסלית. קראתי הגדרה כזו: "ההגדרה של האל היא שהוא אינו ניתן להגדרה". אז זו הגדרה או לא הגדרה? מן הסתם זו הגדרה-שאינה-הגדרה, הגדרה מעיניי האדם רק כדי לסבר את האוזן, בלי לתפוס את "עצם הדבר".

כאן בהכרח אנו מגיעים לקאנט, שאומר את מה שאני אומר פה במילים אחרות. ראשית, הוא מבחין, בספרו המרכזי "ביקורת התבונה הטהורה" [3], בין "הדבר כשלעצמו" – שאליו אין לנו גישה ולא נוכל לדעת אותו לעולם, ובין "הדבר כפי שהוא נתפס אצלנו" – שרק אותו אנו יודעים, אף שאין זה ממש הדבר עצמו. אם כך מנין לנו שיש "דבר כשלעצמו" מעבר לחושינו? הדבר נתון בשאלה. בכל אופן אנו יכולים להתייחס רק למה שאנו יכולים להתייחס, דבר מובן מאליו, טאוטולוגי.

שנית, מסתעף מן הראשון, באמצע ספרו האמור קאנט מציג כמה "אנטינומיות", כלומר – הוא מציג כמה מקרים שבהם אפשר להוכיח הן את הדבר והן את היפוכו, כדוגמת מציאות אלוהים, או יכולת הבחירה האישית. המשותף לכל המקרים האלה הוא שהם עוסקים במטאפיזיקה, בדברים שהם מעבר לתפיסת החושים. לכן, אומר קאנט, אין טעם לעסוק בהם מבחינה פילוסופית, כי כל התשובות נכונות ולא נכונות באותה מידה, אלא שעלינו לדבר על רק מה שנתפס בחושינו והוא חלק מעולמנו. המישור המטאפיזי של קאנט מקביל למישור הפרדוקסלי אצלי כאן.

אם הזכרתי את יכולת הבחירה, אציין שגם פה ישנה פרדוקסליות ידועה: מצד אחד לפי הדת אלוהים הוא "יודע-כל", אך מצד שני חייבת להיות יכולת בחירה לאדם בכדי לאפשר שכר ועונש. התשובה הרגילה היא שאלוהים יודע במובן אחר מהידיעה שלנו, מובן שאיננו יכולים להבין. אבל אפשר לנסח זאת בצורה אחרת, כפי שאמרנו, שהפרדוקסליות היא מאפיונו של מושג האלוהים. ואגב, מבחינה לוגית טהורה אפשר להגיע להגיון הבא:

1. אלוהים משמע יודע הכול
2. לאדם יש בחירה חופשית שאין לצפותה מראש

משמע:

1. אין אלוהים...

רק הקישור של הפרדוקסליות למושג האלוהים עשוי לפתור אחרת את ההעמדה הזו.

 

מקריאת מאמרים ובעיקר צפייה בסרטוני יו-טיוב רבים של עימותים בין חילוניים ודתיים – אם כל אחד לחוד ואם ביחד – קיבלתי את הרושם שזהו עיקר המחלוקת. הגישה החילונית מדגישה את הרציונליות והלוגיות שממן העולם הזה. הרבה מהטענות המועלות אצלם נסמכות על המדע העדכני, למשל, שהוא אמפיריציסטי מיסודו. הגישה הדתית פחות מתרשמת מכיוון חשיבה זה. עיקר טענתה נסמך על האמונה בעל-טבעי, אף שרבים מהם מנסים לגבות את טענותיהם בטיעונים לוגיים. [4]

שאלה בפני עצמה – והיא המפרידה בין הפלגים, לדעתי - היא, האם אכן החשיבה הלוגית צריכה להתוות את פעולותינו? התשובה עליה לא כה ברורה. מצד אחד יש טוענים שהשכל הוא "צלם אלוהים" שבאדם. מצד שני ניתן לטעון – ואני עצמי טענתי כך פעם [5] – שהיכולת להאמין באלוהים, או בעל-טבעי, היא זו המבדילה את האדם מן הבהמה. אך גם בלי זה, קיימים באדם עוד רבדים חוץ משכליות לוגית, כמו יצירתיות ודמיון.

גם מבחינה היסטורית, במאות ה-18 וה-19 קמה והייתה תנועת ההשכלה וקידמה את "פרוייקט הנאורות" [6] הנסמך על התבונה, ואולם בסוף המאה ה-20 קם הפוסט-מודרניזם, שערער על עצם היתרון שבתבונה.

(במאמר מוסגר יאמר: נראה שכבר קהלת התלבט ביחס ליתרון החכמה. מצד אחד:

קהלת ב13 : " וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך "  

אך מצד שני, מיד אחר-כך בא:

קהלת ב16 : " כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל " ).

 

ואותו הגיון ממשיך בויכוח החילוני-דתי גם במישור המוסרי: החילוני טוען שהמוסר התנ"כי הקדמון לוקה בחסר, ואילו הדתי טוען שלחילוני אין על מה לבסס את המוסר האישי שלו. אבל האמת היא שהחילוני מבסס את המוסר שלו על התבונה ועל התחושות המוסריות הטבועות בו – וגם זה "צלם אלוהים"! – ואילו הדתי מצדיק את אלוהים, שלעיתים נראה לא מוסרי, בכך שאלוהים לא מחויב למוסר האנושי שלנו, מוסרו הוא נעלה יותר, אף אם – ואולי בגלל ש – אינו מובן לנו. אם על הפן הפילוסופי הטהור אומר ישעיה " כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" , על הפן המוסרי הוא ממשיך ואומר -  "וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי ".

 

הדתות המזרחיות, ובמיוחד הזן-בודהיזם, העלו את הפרדוקסליות למדרגת אמנות והפכוה לאבן-יסוד בשיטתם. כך, ידוע הקואן הזן-בודהיסטי המפורסם: "מהו הצליל של מחיאת כף-יד אחת?". המשמעות העמוקה שלו היא, לדעתי, ההבנה שכדי לייצר משמעות נחוצים שני צדדים, הסותרים זה את זה. יש כאן חריגה עקביות מהמישור הלוגי. וזו דרכם, לפי הבנתי, להתחבר אל האלוהי.

 

מצד שני, כדי להשלים את הפרדוקסליות, הפרדוקסליות צריכה להיות פרדוקסלית גם כלפי עצמה. וכך אנו מוצאים גם כתובים הופכים לה (והדבר יכול להוות דוגמא כללית לסתירות שונות שיש בתנ"ך, דבר שכמעט מתחייב לדעתי מעצם הרצון לבטא משהו לא אנושי, כפי שהסברתי, ואף שסתירות ניתן למצוא גם בכל טקסט פילוסופי אנושי, ללא יוצא מן הכלל). אל מול הפסוק הראשון שלמעלה אנו מוצאים את היפוכו:

שמות לג11: "ודבר ה' אל משה  פנים אל פנים  כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"

ואל מול הפסוק השני אנו מוצאים:

הושע יד10: " מי חכם ויבן אלה נבון וידעם   כי ישרים  דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" .

---

[1] במאמר אחר התייחסתי לשאלה זו בצורה שנונה-הומוריסטית:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t26a1_0.html

[2] ראו למשל בקטע מהרצאה של הרב אמנון יצחק:

https://www.youtube.com/watch?v=DOml_f2c4jk&feature=related

[3] קאנט, עמנואל, ביקורת התבונה הטהורה, תרגמו והוסיפו מבוא ונספחים שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, י-ם: מוסד ביאליק, 2008.

[4] במאמר אחר קישרתי בין דת ופנטזיה:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1029_4.html

[5] כאן (דומני):

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_43.html

[6] ראו: בשארה, הנאורות - פרויקט שלא נשלם? שש מסות על נאורות ומודרניזם, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997.