קוד: הנבואה השמיימית והתנ"ך בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
כשיצא הספר "הנבואה השמיימית" מאת ג'יימס רדפילד (אופוס, 1994) הוא הפך לרב-מכר עולמי. הספר מספר על כתב יד עתיק שנמצא בפרו ומכיל תשע תובנות שהמין האנושי אמור להבין תוך כדי כניסה לתקופה של מודעות רוחנית אמיתית. כלומר, זהו ספר ניו-אייג' טיפוסי.
התובנה הראשונה היא להיות ער לצירופי-מקרים:
"היא התכופפה אלי. "האם הרגשת פעם נבואת לב או אינטואיציה בקשר למשהו שרצית לעשות? מהלך שרצית לבצע בחייך, ולא ידעת איך יתרחש? ואחר-כך, אחרי שכבר שכחת מכל זה והתרכזת בדברים אחרים, פתאום פגשת מישהו, או קראת משהו, או הלכת לאיזה מקום שהוביל לאותה הזדמנות שחלמת עליה?
"לפי דברי הכומר," המשיכה, "צירופי המקרים האלה קורים בתדירות הולכת וגוברת, וכאשר הם מתרחשים, הם נראים לנו מעבר למה שמקריות רגילה מאפשרת. הדברים נראים כמו מתוכננים, כאילו איזה כוח בלתי-ידוע מכוון לנו את החיים. החוויה משרה הרגשה של מיסתורין והתרגשות, ובעקבות זאת גוברת החיות שלנו" (עמ' 15).
לנושא זה ראה מאמרי פגישות מקריות (לט"ו באב):
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2902_3.html
זה עיקר מה שרציתי לומר, אך אם כבר התחלתי אסקור בקצרה גם את שאר התובנות:
התובנה השנייה היא פיתוח מודעות היסטורית, בעיקר ביחס למהפכה הפרוטסטנטית שגררה את אובדן הוודאות בקיום האל, כך שעתה עלינו למצוא את סיבת קיומנו בעצמנו.
התנ"ך כמובן קדם לכל זה, אך גם ברור שהתודעה ההיסטורית בו מודגשת; מצוות רבות, כדוגמת חג הפסח, נעשות "זכר ליציאת מצרים", וכל הנאומים הפוליטיים החשובים מגוללים שוב בקצרה את תולדות העם.
התובנה השלישית מדברת על שדה אנרגטי של צמחים המקרין יופי.
התנ"ך לא מדבר על שדות אלקטרוניים, אבל כן על יופי. מכיוון שעסקתי בזה בעבר [1] , אציין כאן רק כי נראה שאלוהים, לפחות במקום אחד, בוחר להתגלות דווקא מתוך יופי:
תהלים נ2: "מציון מכלל יפי אלהים הופיע" .
התובנה הרביעית הוא המאבק על כוח בין אנשים, בויכוח כמו בכל אינטראקציה.
אני חושב שזה עומק שירו של ביאליק: "נד-נד, נד-נד/ רד-עלה, עלה-ורד/ מי למעלה, מי למטה?/ רק אני, אני ואתה".
בתנ"ך הדבר בא לידי ביטוי בברכה (שאומצה אחר-כך לראש השנה):
דברים כח13: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות".
והשווה: משלי טו24: "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" .
ואולם ההנחייה היא השיוויון: ויקרא יט18: "ואהבת לרעך כמוך ". [2]
התובנה החמישית היא הכרת מקור אנרגיה אחר, המחבר אותך בקשרים של אהבה לכל וקשור בין היתר לברכה על המזון.
בתנ"ך מקור האנרגיה הזה הוא ה' האחד וזה גם סיומו של הפסוק הקודם: "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'!".
התובנה השישית היא לא לשלוט באנשים ובמצבים.
וכן נכתב: קהלת ח9: "את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" .
בהמשך נאמר שהדרך להשתחרר מכך עוברת בניתוח הגורמים המשפחתיים בילדות, וזוהי כבר דרך הפסיכולוגיה.
וכן מתוארים ארבעה טיפוסים: המתחקר ומולו המרוחק, המאיים ומולו המסכן.
התובנה השביעית אומרת "שלא רק חלומות מנחים אותנו. גם מחשבות וחלומות בהקיץ מנחים אותנו" (עמ' 140).
בתנ"ך מגשים החלומות הוא יוסף. ואולם, לאחר מכן נאמר דבר שונה: "התובנה השביעית אומרת, שהאתגר הוא למצוא את הטוב בכל אירוע, ויהיה שלילי באשר יהיה" (עמ' 147), כמו איוב המברך את ה' מתוך ייסוריו. והפרק בכלל נקרא "משתלבים בזרימה".
אבל הנושא האמיתי של הפרק הוא היחס בין התובנות האלה ובין הדתות הממוסדות. גיבור הספר נאסר בגין זה ונאמר לו שאם אנשים יחשבו שהם יכולים לקחת את גורלם בידיהם ולעבור "אבולוציה עצמית", כדברי הספר, אז לא יצטרכו את הנחיית האל עוד. וכן יהפכו לאנשים גרועים יותר בהתנהגותם. וזו אכן נקודה משמעותית של הבדל בין תוכן הספר ובין התנ"ך, או כל דת ממוסדת.
התובנה השמינית היא לא להיות ביחסים תלויים עם בן/בת המין השני. גם כאן הדבר נובע מדמויות ההורים בילדות, המלמדים אותנו מהם גבריות ונשיות.
נראה לי שזהו סממן מודרני ובכל אופן הנושא דורש הרחבה בפני עצמו.
התובנה התשיעית היא בישור של תרבות רוחנית חדשה שתפרוץ בעולם. אז נבין את מעלת הנתינה, למשל.
גם התנ"ך מבשר על תקופה חדשה – ימות המשיח. השאלה היא האם המשיח הניו-אייג'י הוא משיח אמת או שקר.
ובהמשך נאמר כי בתקופה זו באנשים רוחניים יעבור רטט אנרגטי והם יהפכו לבלתי-נראים.
מזכיר לי את: סנהדרין צט, א: "אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו".
ובספרים עוקבים תוארו תובנות נוספות.