ההבדל בין מוציא שם רע לבין עד זומם

קוד: ביאור:דברים כב19 בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל:

דברים כב19: "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"

הקבלות

למה מאה כסף?

למה לא עונש מוות?

על עד זומם נאמר, דברים יט19: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". לכאורה גם הבעל כאן הוא עד זומם - הוא זמם לגרום לאשתו עונש מוות. מדוע לא מענישים אותו באותו עונש, אלא רק בקנס?

תשובה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" נאמר רק על עדים, כלומר, אנשים הטוענים שהם ראו מישהו שעבר עבירה. וזה נכון גם לגבי איש ואשתו - אם האיש טוען שהוא ראה את אשתו/ארוסתו נואפת, והעדות שלו מוזמת, הוא מוצא להורג.

אבל, אם אדם טוען שהוא שמע שמישהו עבר עבירה, או אפילו אם מישהו שוכר עדי שקר שיעידו על מישהו אחר שעבר עבירה - על כך לא נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (ייתכן שצריך להעניש אותו בעונש אחר, אבל לא דווקא באותו עונש, אפשר גם בעונש יותר קל).

כך גם במקרה שלנו - אם האיש טוען שמצא את אשתו לא בתולה, הטענה הזו לבדה אינה מספיקה כדי להוציא אותה להורג, ולכן, אם מתברר שהאיש שיקר, הוא לא נהרג אלא רק משלם קנס.

הסיבה להבחנה היא, שבמשפט התורה, העדים הם הגורם החשוב ביותר בפסיקת הדין,  דברים יז6: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת, לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד" (פירוט).   רק שני עדים יכולים לגרום להוצאה להורג, ולכן האחריות העיקרית מוטלת עליהם, ואם הם שיקרו, הם צריכים לשאת בעונש העיקרי. אבל אם אדם "רק" מוציא שם רע, הדבר אמנם גורם צער רב לחברו, אבל לא יכול להביא להוצאתו להורג, ולכן, המוציא שם רע לא נהרג. 

שמעון ולוי

להקבלות נוספות, ראו גם:  דינה שמעון ולוי - הסבר המעשה ודרכו של לוי.