קוד: על סדר היום - מסתננים מאפריקה בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אראל
אל:
דעות שונות ודעתי האישית בסוגיית המסתננים, ע"פ המקורות:
1. יש אומרים,
שאסור לנו בכלל לאפשר לגויים להיכנס לארץ, ע"פ
שמות כג33: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ
אֹתְךָ לִי, כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ
". אמנם הפסוק מדבר רק על עובדי אלילים, אולם חז"ל הרחיבו וקבעו שאסור לתת ישיבה בארץ למי שאינו מקיים את שבע מצוות בני נוח
(ראו רמב"ם,
הלכות מלכים ומלחמות ח ט והלאה).
אולם, בעיה זו אפשר לפתור בקלות בכך שנדרוש מכל אדם שמנסה להיכנס לישראל לקבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח. אמנם, מבחינה מוסרית יהיה לנו קשה להציב בפניהם דרישה כזאת, שכן רוב אזרחי ישראל לצערנו אינם מקבלים את כל שבע מצוות בני נוח כמצוות מחייבות. אולם, אם בכל-זאת נדרוש מהמסתננים לקבל את מצוות בני נוח, הם בוודאי יסכימו.
2. יש אומרים, כי גם אם אין איסור להכניס גויים לארץ, זו עדיין
אינה חובה. הרי, כשיש בבעלותי שטח מסויים, מותר לי למנוע מכל אדם להיכנס לשטח זה, גם אם הוא האדם הצדיק ביותר בעולם. והרי ה' נתן לנו את ארץ ישראל, כמו שכתוב פעמים רבות בתורה,
במדבר לד2: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה
". אם כך, מותר לנו למנוע מגויים להיכנס לארץ, גם אם הם מקיימים את שבע מצוות בני נוח.
אולם, טענה זו אינה מדוייקת, שהרי ארץ ישראל אינה שלנו אלא של ה', אנחנו רק אורחים,
ויקרא כה23: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי
"; ועלינו להשתמש בארץ על-פי ההנחיות של ה'.
3. מכאן, יש אומרים, שאנחנו
חייבים לאפשר לאפריקאים להיכנס, כי הם פליטים, ולפי התורה חייבים להציל פליטים הנמצאים בסכנת חיים,
דברים כג16: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו,
אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו
" (פירוט),
דברים כג17: "עִמְּךָ יֵשֵׁב, בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ
" (פירוט).
אולם, ע"פ הנתונים, רוב המסתננים אינם פליטים, הם לא "ניצלו אלינו מעם אדוניהם", הם רק רוצים לעבוד ולהרוויח כסף כדי לשפר את מצבם הכלכלי.
4. מכאן, יש טוענים, שאנחנו לא חייבים לאפשר לאפריקאים להיכנס - זו בעיה שלהם שהם לא מפתחים את הכלכלה במדינות שלהם - אין שום סיבה שנצטרך להתחלק איתם בשפע שאנחנו מקבלים מהכלכלה המפותחת שלנו.
כמו כן, יש טוענים שההסתננות פוגעת באופי היהודי של הארץ, ומסכנת את אחיזתנו בארץ.
אולם, גם אם אין חובה מפורשת בתורה, ישנה מידה חשובה - מידת הכנסת אורחים - מידתו של אברהם אבינו ע"ה. בזכות הכנסת אורחים, זכו אברהם ושרה לבן שיירש את הארץ (בראשית יח); בעוון אי-הכנסת אורחים, חרבו סדום ועמורה ושאר ערי הכיכר (בראשית יט),
יחזקאל טז49: "הִנֵּה זֶה הָיָה עון סְדֹם אֲחוֹתֵךְ - גָּאוֹן שִׂבְעַת
לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה
" (פירוט). מכאן, דווקא הכנסת אורחים משקפת את האופי היהודי - שירשנו מאברהם; ודווקא הכנסת אורחים היא שמחזקת את אחיזתנו בארץ.
5. יש אומרים, שהיחס למסתננים צריך להיות קשוח יותר מלפליט יחיד או אורח בודד, בגלל מספרם הרב. אולם, זוהי טענתם של הרשעים - פרעה מלך מצרים,
שמות א9: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ
" (פירוט), ובלק מלך מואב,
במדבר כב5: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי
". המואבים (יחד עם העמונים) נזכרו בתורה לדיראון עולם,
דברים כג4-5: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ
"; למרות שהיינו רבים לפחות כמוהם, היה עליהם לעשות חסד, ולצאת לקראתנו עם לחם ומים; כך, לפי התורה, יש להתנהג עם פליטים רעבים, גם אם הם רבים מאד. לעומת זאת, על המצרים נאמר,
דברים כג8: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ
" - המצרים ארחו אותנו בארצם, החל מימי יוסף, במשך שנים רבות. אמנם לאחר מכן קם מלך חדש על מצרים "אשר לא ידע את יוסף", אולם אנחנו עדיין זוכרים להם את החסדים הראשונים.
6. אולם, יש טוענים, שההסתננות פוגעת באיכות החיים של השכבות החלשות - המדינה מסיעה את המסתננים דווקא לדרום תל-אביב, ורובם בוחרים לגור דווקא שם, כתוצאה מכך הצפיפות גדלה, שכר הדירה עולה, שכר העובדים יורד, ותחושת הביטחון האישי נפגעת.
ולדעתי, טענה זו נכונה! הכנסת אורחים היא מידה טובה, רק כשהאדם מזמין אורחים לביתו הפרטי; לא כאשר הוא "מזמין" אותם לביתו של השכן - זו מצווה הבאה בעבירה!
וכאן אנחנו מגיעים לשורש הבעיה - שהוא גם שורש של בעיות רבות אחרות - הבעלות על נחלות. בזמן התורה, לכל אזרח היתה נחלה; מצוות היובל הבטיחה שהנחלה תישאר בבעלותו ובבעלות משפחתו לצמיתות. לכן, כל אזרח יכל להחליט בעצמו, האם הוא מעוניין לארח פליטים או מהגרי-עבודה בנחלתו. מן הסתם, היו אזרחים שבחרו לארח פליטים כדי לזכות במצווה, או לארח מהגרי עבודה כדי לזכות בברכת הכנסת אורחים; היו גם אזרחים שבחרו לארח מהגרים כדי ליהנות מכוח-עבודה זול; והיו גם אזרחים שבחרו לא לארח - למשל כי הנחלה שלהם היתה קטנה וצפופה או שלא היו להם מספיק משאבים לשם כך - וזו זכותם המלאה.
אולם בימינו, לרוב האנשים אין נחלה, הם גרים בנחלה של מישהו אחר או של המדינה, וכתוצאה מכך, "הכנסת האורחים" נכפית עליהם בניגוד לרצונם - וזה עוול!
זו, כנראה, הסיבה, שעל-פי ההלכה, דין גר תושב נוהג רק בזמן היובל - רק כאשר נוהג דין היובל, ולכל אדם ישנה נחלה, רק אז מותר לקבל אורחים "גרים תושבים" - רק אז יכול כל אזרח להכניס אורחים לבית שלו בלי לפגוע בשכן!
6. ישנן דרכים שונות לקיים את מצוות חלוקת הנחלות בימינו, אולם עד שהמצווה תתממש במלואה, ניתן להציע פתרון חלקי: יש לתת לאזרחים בכל שכונה את הבעלות על השכונה. זה הגיוני והוגן - במקום שהאזרחים יהיו תלויים בחסדי עיריית תל אביב, השולטת במאות אלפי אנשים, יוכלו האזרחים עצמם - כמה מאות אנשים לכל היותר - להתאגד ולבחור את מועצת השכונה, שתקבע חוקים ונהלים הנוגעים לחיים בשכונה. בפרט, התושבים יוכלו לקבוע, למי מותר ולמי אסור להיכנס לשכונה, ובאילו תנאים.
התושבים בכל שכונה יוכלו לבחור, אם הם רוצים לזכות במצוות הצלת פליטים / הכנסת אורחים, או שהם רוצים לארח מהגרים תמורת תשלום (מס שיוטל על מהגרים וישמש לרווחת אזרחי השכונה), או שהם רוצים להקים גדר סביב השכונה ולמנוע ממהגרים להיכנס. הכוח יחזור לידי האזרחים. בסופו של דבר, אני מאמין שפתרון זה יהיה טוב יותר לכולם - גם לאזרחים וגם למהגרים.