קוד: על סדר היום - מי בוחר את השופטים? בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
מי צריך לבחור את השופטים בעם ישראל? פסוקים שונים בתנ"ך נותנים, לכאורה, תשובות שונות לשאלה זו.
א. כשיתרו ראה שמשה שופט את העם לבדו, הוא יעץ לו שימנה שרים שיעזרו לו לשפוט,
שמות יח21: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם, אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע;
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ
" (פירוט). במילה
ואתה רומז יתרו למשה שיבחר את השרים-השופטים בעצמו, ובמילה
תחזה רומז יתרו למשה שישתמש בחזון - כלומר בנבואה: "ואתה תחזה - ברוח הקודש שעליך
"
(רש"י, וכן מלבי"ם). ואכן, כדי לבחור אנשים שהם "אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע
" דרושה נבואה, או לפחות יכולת לקרוא מחשבות (ראו
שופטים או נביאים - מה קודם?). משה אכן קיבל את עצת יתרו,
שמות יח24: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר
".
ב. בספר במדבר, כשמשה שוב התקשה להנהיג את העם לבדו, אמר לו ה',
במדבר יא16: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ
": משה אסף שבעים איש, שכבר נחשבו למנהיגים בעיני העם, ומינה אותם לבית-הדין הגדול ("הסנהדרין") הראשון בישראל. ולפי חז"ל, כל שבט שלח שישה אנשים, ומתוך 72 המועמדים נבחרו 70 בהגרלה: "ונכתבו כולם נקובים בשמות ועל-ידי גורל. לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה 'אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד'. מה עשה? נטל ע"ב פתקין, וכתב על שבעים 'זקן', ועל שניים חלק. וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו ע"ב. אמר להם 'טלו פתקיכם מתוך קלפי'. מי שעלה בידו זקן - נתקדש, ומי שעלה בידו חלק - אמר לו 'המקום לא חפץ בך'
"
(רש"י על פסוק 26).
ג. כשמשה מספר את הדברים לעם במשנה תורה, הוא אומר,
דברים א13: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם,
וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם...
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ
" (פירוט). לפי פסוק זה, משה לא בחר את השופטים בעצמו, אלא ביקש מהשבטים שיבחרו אותם
: "וידועים לשבטיכם - שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא. אבל אתם מכירים בו, שאתם גדלתם אותו. לכן נאמר
וידועים לשבטיכם
"
(רש"י). לאחר שהשבטים
בחרו את השופטים, משה
שם ומינה אותם ונתן להם סמכות רשמית.
ד. במצוות מינוי השופטים, בהמשך ספר דברים, נאמר,
דברים טז18: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ
לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק
" (פירוט). המצווה
תתן לך מכוונת לעם ישראל. המילה
לשבטיך מלמדת, שהשבטים צריכים לבחור את השופטים: "מינוי השופטים. יש מלכויות שהוא מתחת יד המלך, כי הוא אשר יצווה: בעיר פלונית יהיו השנה הזאת השופטים פלוני ופלוני. וכן בכל שאר הערים. כי להיות המלך ראש המשפט, הנה הוא מסדר האֵבָרים אשר תחתיו, שהם השופטים. והוא הדת והמנהג בכל מדינות קשטיליא וארגונה ומלכות נאפוליש. ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור לעם הארץ, שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים שיֵראו בעיניהם יותר הגונים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת ובכל ארצות המערב.
והנה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך, ולא יהיו מידו, אבל שהעם ימנו אותם. רוצה לומר, שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אומר: "אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך". רוצה לומר, שה' אלוהיך נותן מינוי השופטים לשבטיך, שהם ימנו אותם בשעריהם. לא המלך
"
(אברבנאל).
עד כאן אפשר להסביר בפשטות: כל עוד משה היה חי, הוא היה מעורב במינוי השופטים - בין אם בבחירתם ברוח הנבואה, ובין אם בהסמכתם לאחר שנבחרו. אולם לאחר מות משה, הבחירה עוברת באופן בלעדי לעם. כל שבט ושבט צריך לבחור את שופטיו בבחירות ישירות, ללא כל מעורבות של השלטון המרכזי.
אולם בהמשך מצאנו מקורות שונים:
ה. על יהושפט מלך יהודה נאמר, שבחר את השופטים בעצמו,
דברי הימים ב יט4-5: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלָים; וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם, וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ, בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר
".
ו. בהלכה נאמר, שבית הדין הגדול היה בוחר את השופטים, תוך התחשבות בדעת הקהל: "מבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל ובודקין. כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא, ועניו ושפוי, ופרקו נאה,
ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול
"
(רמב"ם, סנהדרין ב ח).
אז מי בוחר את השופטים - העם או המנהיגים?
אולי התהליך הראוי הוא תהליך דו-שלבי: העם בוחר מועמדים, שהם מוכרים וידועים בציבור ומייצגים את כל חלקי הציבור; והמנהיגים בוחרים מתוכם את הטובים ביותר. או להיפך: המנהיגים בוחרים מועמדים, והעם בוחר מתוכם את הרצויים לו ביותר. וצריך עיון.
מחד גיסא, טוב שיש הקפדה על מינוי של דיינים ממגזרים שונים, ומאידך גיסא, דומה שהפוליטיזציה והמעורבות של בעלי עניין אישי במינויים פוגעים לעתים במי שאינו בעל קשרים. לגבי מינוי שופטים המסקנה היא שהטענה בדבר מינוי "מקצועי", ללא מעורבות פוליטיקאים מנוגד לעקרון על פיו דיינים אמורים להיות מקובלים על הציבור. לא מדובר בכת סגורה שממנה את חבריה, ותפקידה לכפות על הציבור פסיקה שהמנוגדת לרוחו. להיפך, דיינים ושופטים אמורים לבוא מתוך הציבור, ולזכות באמונו, ומתוך כל עליהם לפעול לשם שמיים וללא מורא למען מימוש הצדק."
אי אפשר לדבר על דרך אחת למינוי דיינים במשפט העברי, אלא יש דרכי מינוי מגוונות, המשתנות לפי הזמן והמקום. שתי הדרכים הראשיות לבחירת שופטים, הבחירה והמינוי, נהגו בקהילות ישראל בתבניות שונות".
לאורך המחקר עלה שוב ושוב ההבדל שבין ספרד לאשכנז. בספרד פגשנו מערכת של בתי משפט קבועים וחזקים, דרך מינוי מסודר - בחירות על ידי ברורי הקהל - ומשכורת המובטחת לדיין מקופת הקהל. באשכנז, לעומת זאת, הצטיירה תמונה שונה לחלוטין. ברוב התקופות אין בתי דינים קבועים, ממילא גם אין דרך ממוסדת ורשמית לבחירת דיינים, וכשיש חכם הפועל כדיין משכורתו אינה מובטחת לו אלא בדרכים עקיפות ומפוקפקות."
לסיכום נראה שאפשר להצביע על שני גורמים עיקריים שנטלו חלק במינוי השופטים ובמהלך הדורות פשטו צורה ולבשו צורה: המנהיגות המדינית (מלך, ראש הגולה וראשי הקהל) ומערכת המשפט (הסנהדרין, הרבנים ובתי הדין). הגורם השלישי שבא לידי ביטוי בעיקר בהיעדר מוסדות מאורגנים הוא הציבור עצמו, שללא אמונו מערכת המשפט לא יכלה לפעול."