קוד: ביאור:צפניה ב1 בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל: כפית ה'תשס"ב אלול
תהליך דומה מתואר בספר צפניה.
בפרק א תיאר צפניה את הסוף של הכל. הוא עבר באופן שיטתי על כל העולם, ותיאר את הסוף של כל מה שיש בעולם. אחרי תיאור כל-כך ממצה קשה להאמין שיש עוד תקוה.
אבל בכל זאת יש תקוה. והתקוה מתוארת בפסוק ב1: "התקוששו וקושו, הגוי
לא נכסף
".
פירושים שונים הוצעו לביטוי "לא נכסף
". לדעתי הכוונה היא לאותם אנשים שלא הושפעו מהכסף, שהכסף לא השתלט על נפשם.
ואכן, אם נקרא שוב בפרק א נראה שרוב הפורענויות שנזכרות שם מכוונות לעשירים ולמכובדים, והכסף נזכר שם פעמיים:
והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים ועל בני המלך...
ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא, הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה...
הילילו, יושבי המכתש: כי נדמה כל עם כנען, נכרתו כל נטילי
כסף. והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים ולא יישבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם... גם
כספ ם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ...
.
הכסף והזהב לא יוכלו להציל את בעליהם; דווקא "הגוי לא נכסף
", האנשים שאינם בוטחים בכספם ואינם עסוקים כל ימיהם בצבירת כסף ורכוש, דווקא להם יש סיכוי.
הנביא קורא להם (ב1) "התקוששו וקושו
", כלומר - התאספו ואספו אחרים אתכם (מלשון "לקושש קש לתבן").
הוא אומר להם למהר (ב2):
בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא יבוא עליכם חרון אף ה' - בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה'
. כלומר:
מהרו להתאסף, לפני שהחוק (גזירת-ההשמדה) ייוולד וייצא לפועל, ולפני שהיום
יעבור כמו מוץ שעף ברוח ולא שב; לפני שיבוא עליכם זעמו של ה' ביום ה'.
ואז הוא נותן להם תקוה - הוא מסביר להם מה הם צריכים לעשות כדי להינצל (ב3):
בקשו את ה', כל ענווי הארץ אשר משפטו פעלו; בקשו צדק, בקשו ענווה -- אולי תיסתרו ביום אף ה'
. אתם, העניים, הענווים, הגוי לא נכסף - התאספו כולכם ובקשו את ה'; אם תמהרו - אולי תיסתרו ותינצלו מהסוף שיבוא על הכל ביום אף ה'.
{
גם בסוף הספר אומר צפניה, שהיחידים שישרדו בפורענות שתבוא על יהודה יהיו - העניים והחלשים (ג12):
והשארתי בקרבך עם עני ודל; וחסו בשם ה'
. }
בהמשך פרק ב מתאר צפניה כמה מקומות בעולם שבהם ה"דינוזאורים" עומדים להיכחד, והעניים יירשו אותם.