קוד: מבנה צפניה ב בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
בתחילת פרק ב (1-3) הסביר צפניה, שיהיו אנשים שיינצלו מהסוף של הכל - הגוי לא נכסף, ענווי-הארץ, העניים שאינם בוטחים בכספם.
כלומר, ביום זבח ה' ייפגעו בעיקר החזקים והעשירים, גדולי ישראל, ה"דינוזאורים" של העם. החלשים והעניים, הענווים והקטנים, יצליחו (אולי) לשרוד.
בהמשך הפרק (צפניה ב4-15) מנבא צפניה, שגם בעמים הסמוכים לישראל יישמדו ה"דינוזאורים", והענווים שישרדו יוכלו לרשת את ארצם:
כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד - בצהריים יגרשוה, ועקרון תיעקר. הוי, יושבי חבל הים, גוי כרתים! דבר ה' עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך מאין יושב! והייתה חבל הים נוות כרות רועים, וגדרות צאן. והיה חבל ל שארית בית יהודה, עליהם ירעון; בבתי אשקלון בערב ירבצון - כי יפקדם ה' אלהיהם, ושב שביתם. ארץ פלשתים, ובמיוחד ארבע עריה הגדולות, תיהפך לאזור מרעה עבור
שארית בית יהודה- הרועים הענווים שיישארו לאחר שכל ארץ יהודה תישמד.
שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון - אשר חירפו את עמי, ויגדילו על גבולם. לכן חי אני, נאום ה' צ' א-להי ישראל, כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום. זאת להם תחת גאונם; כי חירפו ויגדילו על עם ה' צ'. מואב ובני-עמון הגדילו - כלומר התגאו, הגדילו את נפשם - על עם ישראל. כאמור, ביום זבח ה' הגדולים יישמדו והקטנים ישרדו; גם כאן - מואב ובני-עמון יישמדו, ושארית עם ישראל (הענווים שישרדו מחורבן יהודה) יירשו את ארצם.
נורא ה' עליהם, כי רזה את כל אלוהי הארץ; וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגויים: ה' יעשה את כל אלהי הארץ רזים וחלשים, ואז כל העמים ישתחוו רק לה'.
גם אתם, כושים, חללי חרבי המה.
ויט ידו על צפון, ויאבד את אשור; וישם את נינוה לשממה, ציה כמדבר. ורבצו בתוכה עדרים, כל חיתו גוי; גם קאת גם קיפוד בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה ערה. זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה 'אני ואפסי עוד!'; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה; כל עובר עליה, ישרוק יניע ידו. גם אשור, שהתגאתה וחשבה שכל שאר היצורים בעולם הם אפס לעומתה, תישמד, וארצה תהיה ירושה - אמנם לא לשארית ישראל (כי היא נמצאת מעבר לגבולותיה של ארץ ישראל) אלא לחיות ולרועים מעמים אחרים -
עדרים, כל חיתו גוי.
לסיכום, בפרק זה מתאר הנביא איך כל ה"דינוזאורים" - מכל הכיוונים - יישמדו ביום ה', ורק הקטנים יישארו ויירשו את ארצם.