קוד: ביאור:הושע י10 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם, וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים, בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עינתם[עוֹנֹתָם]" (קרי: עונתם).
באוותי = ברצוני (ה' הוא המדבר);
ואסרם = מהשורש יסר, מלשון מוסר ותוכחה;
באוותי ואסרם = כשרציתי לייסר, להוכיח אותם על עוונותיהם -
ואוספו עליהם עמים = הם עצמם לא הוכיחו את הפושעים, ולכן נאלצתי לאסוף גויים אחרים שייסרו אותם.
באסרם = מהשורש אסר, קשר;
עינתם = מהמילה עַיִן, שמשמעה עין ממש או טבעת בדמות עין, שבה היו קושרים ומחברים את הבהמה;
באסרם לשתי עינתם = כשקשרו וחיברו שתי בהמות זו לזו, בעיניהן או בטבעותיהן.
"כשרציתי לייסרם ולהוכיחם", כך אמר ה', "התקבצו עמים זרים להילחם בהם, כי הם קשרו וחיברו את עצמם זה לזה כמו שמחברים שתי בהמות החורשות יחד; ומרוב אחדות שהיתה ביניהם, הם לא מתחו ביקורת זה על זה, ולכן נאלצתי להביא גויים שיעשו זאת".
אחדות היא תכונה מבורכת כאשר העמים המאוחדים ממלאים את התפקיד שה' קבע עבורם, כפי שממשיך ומסביר הנביא בפסוק הבא, הממשיך את משל הבהמות החורשות (פירוט).
ראו גם:
רעיון דומה בספר ירמיהו.
באסרם לשתי עונותם - לפי שדימה אותם לעגלה, כמו שנאמר אחריו "אפרים עגלה מלומדה", לכך דימה יסוריהם לפרה שמייגעין אותה בחרישה ואסרוה בעול המחרישה, וסימלוני העול נוקבים ויורדים אחד מכאן ואחד מכאן אצל שני עיני השור; וכן תרגם יונתן: כמיסר פדנא על תרתין עינוהי פדנא צמד בקר" (רש"י).
2. אך גירסת הקרי היא
עונתם, מלשון
מענית (= תלם); גם לפי פירוש זה אפשר לפרש את הפסוק באותו אופן: "באסרם לשתי עונותם - כמו שאוסרים השוורים לחרוש:
עונותם - כמו מעניתם והם חרישות השדה הנקראות גדודים ותלי העפר מזה ומזה
נקראו תלמים. והנה דמה יהודה ואפרים לשתי פרות חורשות ואמרתי שיחרשו טוב
וחרשו רע והם אסרו עצמם זה בזה והתחברו זה לזה לעשות הרע בעיני השם. ואסרם
לשתי עונותם היה כשנתחתן יהושפט עם אחאב מלך ישראל ועשה יהורם בנו הרע
בעיני ה' והלך בדרכי מלך ישראל ובימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וכן עשה
אחזיה בנו
"
(רד"ק)